מתוצאות מחקר רטרו-ספקטיבי שפורסם לאחרונה עולה כי אינסולין מפחית תגובה דלקתית לכוויות בילדים באמצעות הורדת רמת הציטוקינים מעודדי הדלקת וריכוזי חלבוני הפאזה האקוטית הכבדיים ובאמצעות העלאה משמעותית ברמת המתווכים נוגדי הדלקת.

החוקרים כותבים כי לאחר טראומה משתנה הסינתזה הכבדית מייצור חלבוני כבד קונסטיטוטיביים לייצור של חלבוני הפאזה האקוטית כגון: haptoglobin, אלפא-2-macroglobulin, אלפא-1-acid lipoprotein, ו-C-reactive protein, CRP. הם מסבירים כי מטרת התגובה הכבדית האקוטית הזו היא לחזור להומיאוסטאזיס, אולם תגובה ממושכת ומוגברת מובילה להגברה בפעילות הקטבולית ולפעילות היפר-מטבולית ולכן מגדילה את התחלואה ואת התמותה.

מתווכים מעודדי-דלקת של תגובת הפאזה האקוטית כוללים את הציטוקינים IL-1, IL-6, IL-8, ואת TNF, בעוד IL-10 הוא ציטוקים נוגד דלקת. החוקרים שיערו כי אינסולין מפעיל תגובה נוגדת דלקת באמצעות השפעה על מתווכים אלה ועל התגובה הכבדית בפאזה האקוטית בעקבות טראומה.  

במחקר השתתפו 28 ילדים שנכוו קשה בגילאי 1-18 שנים במהלך 3 הימים שלאחר פציעתם. בכל המשתתפים כיסו הכוויות יותר מ-40% משטח פני גופם ויותר מ-10% מהכוויות הגיעו לדרגת חומרה שלישית, דבר שחייב איסוף תרומת עור לפחות מאתר אחד לצורך השתלה. קבוצת הניסוי, שכללה 13 משתתפים, הורכבה מילדים שבהם נדרש מתן אינסולין בטפטוף תמידי או במנות בודדות בכדי לשמור על רמות גלוקוז תקינות של 120-180mg/dL בדם. לקבוצת הביקורת, שבה 15 נבדקים, השתייכו ילדים שלא הזדקקו לאספקת גלוקוז לשמירה על רמות הגלוקוז בדמם. בממוצע ניתנו  170 ± 348 יחידות אינסולין במהלך משך זמן ממוצע של 22 ± 44 ימים.

הצריכה הקלורית ואופן פיזורה נקבעו בדרך זהה בכל החולים וכולם הוזנו באופן אנטרלי. משקל הגוף עלה ביחס למשקל בזמן האישפוז בשיעור של 1.2% ± 3.9% בקבוצה שקיבלה אינסולין, וירד בשיעור של 1.3% ± 0.3% בקבוצת נבדקי הביקורת, עד לסיום המחקר (P<.05).

ריכוז האלבומים בסרום נמדד מדי יום ואספקה מתאימה ניתנה לשמירה על ריכוז של 2.0g/dL. כמות האלבומין שנדרשה פחתה משמעותית בקבוצה שקיבלה אינסולין בהשוואה לנבדקי קבוצת הביקורת (96 ± 125 לעומת 167 ± 271 גרם למטר מרובע של כוויה; P=.01). תוצאה זו מצויה בהתאמה לעליה משמעותית ברמות ה-prealbumin בסרום ביום ה-30 וביום ה-40 אחרי הטראומה בנבדקים שקיבלו אינסולין, בהשוואה לנבדקי הביקורת (P<.05), ומשקפת סינתזה מוגברת של חלבונים כבדיים קונסטיטוטיביים.

מתן אינסולין מנע עליה בריכוז חומצות השומן החופשיות מיד לאחר הטראומה, והפחית את רמתן ביום ה-15 ובים ה-20, בהשוואה לרמה שנמצאה בנבדקי הביקורת (P<.05). אינסולים גם יצר הפחתה משמעותית ברמות הטרי-גליצרידים בסרום ביום ה-25, ביום ה-30, וביום ה-40, בהשוואה לרמה בנבדקי הביקורת (P<.05).

החוקרים כותבים כי רמה גבוהה של חומצות שומן חופשיות מגבירה הצטברות טרי-גליצרידים בכבד ולכן גורמת לבעיות סינון של כבד שומני ולכשל כבדי, הקשור לשכיחות מוגברת של מקרי sepsis ותמותה. לטענתם, השימוש באינסולין עשוי למנוע את הכשל הכבדי ואת המוות הנובעים מהצטברות שומנים.

בשתי הקבוצות נצפתה עליה ברמותה-IL-1-ביתא בסרום מיד לאחר הטראומה, רמתו פחתה משמעותית (P<.05) בקבוצה שקיבלה אינסולין עדל יום ה-30, בניגוד לעליה קלה שנצפתה בקרב נבדקי הביקרות. אינסולין גם הפחית את שיעור העליה שנצפתה בריכוזי ה-TNF-אלפא ביום ה-30 לאחר הפציעה, בהשוואה לעליה שנצפתה בנבדקי הביקורת.

ירידות אלה נמצאו בהתאמה לרמות נמוכות משמעותית של אלפא-2-macroglobulin בקבוצת הנבדקים שקיבלה אינסולין ביום ה-30 וביום ה-40 אחרי הטראומה, בהשוואה לרמות שנמדדו בנבדקי הביקורת (P<.05). רמת ה-CRP היו גם הן נמוכות משמעותית בקבוצה שטופלה במתן אינסולין ביום ה-5, ביום ה-10, ביום ה-30, וביום ה-40 (P<.05).

ריכוזי ה-IL-10 נוגד הדלקת בסרום עלו מיד לאחר הטראומה ופחתו במהלך תקופת המחקר בשתי הקבוצות.הריכוזים נמצאו דומים ביום ה-30. אולם ביום ה-15 לאחר הטראומה נמצאו ריכוזי IL-10 גבוהים משמעותית בקבוצת הנבדקים שקיבלה אינסולין.

ריכוזי ה-IGF-1 והחלבון העיקרי הקושר אינסולין, IGFBP3, בסרום פחתו בשיעור של פי 3-4 בשתי קבוצות הנבדקים. אולם, רמות ה-IGF-1 עלו פי 3 בקבוצה שקיבלה אינסולין החל מיום 10 ונמצאו גבוהות משמעותית עד ליום 20, בניגוד למדידות בנבדקי הביקורת שבהם נשארו רמות ה-IGF-1 וה-IGFBP3 נמוכות לאורך כל תקופת הניסוי.

החוקרים מציינים כי התוצאות מעידות על יכולת האינסולין להוריד את ריכוזי הציטוקינים מעודדי הדלקת וחלבוני הפאזה האקוטית הכבדיים ובו-זמנית להעלות משמעותית את ריכוזי הציטוקין נוגד הדלקת IL-10. הם מוסיפים כי לאור העובדה כי בשתי קבוצות הנבדקים נמצאו רמות גלוקוז תקינות בדם, נראה כי אינסולין פועל באמצעות השפעה תאית ישירה כמולקולה נוגדת דלקת ולא באופן בלתי-ישיר באמצעות הורדת ריכוזי הגלוקוז בדם.

החוקרים טוענים כי אינסולין מפחית את שיעור הפעילות ההיפר-מטבולית בעקבות טראומה חריפה ועשוי להוריד את התחלואה והתמותה במגוון מצבים קריטיים.

Ann Surg. 2004;239:553-560

לידיעה במדסקייפ