מאת ד”ר בן פודה שקד

ממחקר חדש אשר פורסם בגיליון יולי של ירחון Journal of the National Cancer Institute עולה כי תוצאות פחות טובות של בדיקות סקר בממוגרפיה רגילה בקרב נשים בשנות הארבעים לחייהן נובעות בעיקר מרגישות מוגבלת של טכנולוגיית הבדיקה.

לדברי החוקרים, קרוב ל-80% מההבדל בין תוצאות הבדיקה בנשים צעירות לעומת נשים מבוגרות יותר נובעים מחוסר היכולת של הממוגרפיה לזהות גידולים קטנים ברקמת השד של הנשים הצעירות, וכ-20% ניתנים לייחוס לקצב גבוה יותר של הכפלת נפח הגידול (Tumor volume doubling time). הם טוענים כי ממצאיהם אלו מדגישים את החשיבות של המשך המאמצים לשיפור טכנולוגיות לאיתור מוקדם של סרטן השד בנשים צעירות, ובמיוחד בכאלו עם רקמת שד צפופה.

מחקרים אשר פורסמו לאחרונה מראים כי הן ממוגרפיה דיגיטלית והן אולטראסאונד הינן בדיקות רגישות יותר לאיתור סרטן השד בנשים עם רקמת שד צפופה וצריכות לפיכך להישקל לשם שיפור רגישות בדיקות הסקר באוכלוסייה זו.

מומחה בתחום אשר נתבקש להגיב לפרסום הדברים מציין כי תוצאות המחקר עומדות בקנה אחד עם ההבנה הנוכחית של מגבלות בדיקת הממוגרפיה הרגילה בקרב נשים הצעירות מגיל מסוים, ומצביעות על הצורך בשיפור שיטות הסקר בנשים אלו.

מומחית נוספת מתחום הדימות מציינת כי אם מתבוננים על יכולת הזיהוי של גידול בנקודת זמן מסוימת, אין זה משנה אם קצב הכפלת הנפח שלו איטי או מהיר אם אין ביכולתך לאתרו, כך שחשובים יותר לדבריה צפיפות הרקמה והקושי באיתור הגידול. היא מוסיפה כי כעת בקונטיקט כל הנשים העוברות ממוגרפיה, בכל קבוצת גיל שהיא, נדרשות לקבל מידע גם ביחס לממצאים הקשורים לצפיפות רקמת השד. נשים אשר מסווגות כבעלות צפיפות בדרגה 3 (הטרוגנית, עם רקמת שד צפופה המהווה למעלה מ-50% מהשד) או בדרגה 4 (רקמת שד צפופה במיוחד עם מעט מאוד שומן) מקבלות מכתב לפיו הן עשויות להרוויח כתוצאה מבדיקות סקר משלימות, כגון אולטראסאונד שד, דימות תהודה מגנטית (MRI) או שניהם גם יחד, בתלות בגורמי הסיכון הפרטניים.

המומחית מוסיפה כי לו עלות כספית לא הייתה מהווה בעיה, הייתה צריכה כל אישה עם רקמת שד צפופה בלמעלה מ-50% מהשד לעבור בדיקה נוספת, כגון אולטראסאונד שד מלא, MRI או אחד מהחידושים הטכנולוגיים הקרובים, דימות מולקולארי, שהינו יקר אף יותר.

במחקר הנוכחי, יצרו החוקרים מודל סימולציה ממוחשב של בדיקות סקר לסרטן שד על פי גיל. המודל נועד להעריך את גודל הגידול החציוני הניתן לזיהוי באמצעות ממוגרפיה ואת פרק הזמן הממוצע להכפלת נפח הגידול. הערכותיהם הופקו תוך התאמה בין שיעורי ההיארעות האמיתיים והמשוערים של סרטן השד ממאגר ה-Surveillance, Epidemiology and End Results, ובין הפיזור הממשי והמשוער של גדלי הגידולים המזוהים בבדיקות הסקר תוך שימוש בנתוני ה-Breast Cancer Surveillance Consortium.

החוקרים מציינים כי על פי המודל, נשים צעירות יותר הראו סף גבוה יותר לזיהוי על ידי הממוגרפיה, לפיו הקוטר הקטן ביותר של הגידול שניתן לזיהוי בבדיקה זו עמד על ערך חציוני של 1.63 ס”מ בנשים מתחת לגיל 40, 1.44 ס”מ בנשים בגילאי 40-49 ו-1.25 ס”מ בנשים בגילאי 50-59. פרק הזמן הממוצע עד להכפלת נפח הגידול היה 179, 206 ו-233 ימים, בהתאמה.

בהמשך, יצרו החוקרים מגוון מצבים היפותטיים על מנת לבחון מה צפוי לקרות באם נשים בשנות הארבעים לחייהן היו מראות את פרק הזמן להכפלת נפח הגידול או את ערכי הסף לזיהוי בממוגרפיה של נשים המבוגרות מהן בעשר או עשרים שנים. הם מצאו כי כאשר המודל התייחס לגודל הממוצע של הגידול בעת הזיהוי, לתוחלת החיים המתווספת בעקבות הזיהוי ולשיעור התמותה הכרוך בסרטן השד, היו התרומות היחסיות של יכולת זיהוי הגידול ושל פרק הזמן להכפלת נפח הגידול דומות. בנוסף, נצפה לדבריהם קשר כמעט ליניארי בין רגישות בדיקת הסקר ובין הירידה בשיעור התמותה מסרטן השד עם ביצוע בדיקות הסקר מדי שנה או שנתיים בהשוואה להיעדר בדיקות סקר כלשהן.

עם זאת, כשביקשו החוקרים להשוות בדיקות סקר שנתיות או כאלו המבוצעות מדי שנתיים, נמצא כי רגישות הבדיקה הייתה מושפעת במידה רבה יותר על ידי יכולת זיהוי הגידול בממוגרפיה לעומת פרק הזמן להכפלת נפח הגידול.

עורכי הירחון מציינים בתגובה לפרסום הדברים כי בין מגבלות המחקר הנוכחי נכלל השימוש בהערכות החשופות להטיות, והעובדה כי החוקרים לא התייחסו לאפשרות לפיה יכולת ירודה לזיהוי גידול בממוגרפיה עשויה להוות בפני עצמה גורם סיכון בלתי תלוי הקשור בתת-סוג מסוים של סרטן השד.

J Natl Cancer Inst 2010

לידיעה במדסקייפ