בנשים עם סרטן שד בסיכון גבוה, לטיפול אדג’וונטי הכולל Paclitaxel ו-Doxorubicin, עם או בלי Cyclophosphamide תוצאות דומות, כך מדווחים חוקרים במאמר חדש שפורסם במהדורת 17 במאי של Journal of Clinical Oncology.
שיעורי ההישרדות לאחר שש שנים עמדו על 82% בקבוצת המטופלות ב- Cyclophosphamide ו-87% מהנשים שטופלו ב-Paclitaxel בגישת מינונים-צפופים (Dose-Dense). שיעורי ההישרדות ללא-מחלה עמדו 79% ו-80%, בהתאמה.
מדגם המחקר כלל למעלה מ-1800 נשים עם אדנוקרצינומה של השד, בשלב I–III, מאושר בבדיקה היסטולוגית. כולן עברו ניתוח ראשוני, ללא שיירי גידול. חציון גיל המשתתפות במחקר עמד על 52 שנים. ב-52% מדובר היה במחלה חיובית לקולטנים לאסטרוגן ולקולטנים לפרוגסטרון, וב-46% זוהו 1-3 קשריות לימפה חיוביות. הנשים לקחו חלק במחקר בין 2000 ו-2002.
כמחצית מהנשים חולקו לטיפול ב- Paclitaxel במינון 60 מ”ג למ”ר בשילוב עם Cyclophosphamide במינון 600 מ”ג למ”ר, אחת לשלושה שבועות, למשך ארבעה מחזורי טיפול. יתר הנשים טופלו במינונים צפופים של Doxorubicin במינון 50 מ”ג למ”ר עם Paclitaxel במינון 200 מ”ג למ”ר, אחת לשלושה שבועות, למשך ארבעה מחזורים, ולאחר מכן Paclitaxel במינון 80 מ”ג למ”ר כל שבוע, למשך 12 שבועות.
הרעילות הנפוצה ביותר הייתה רעילות המטולוגית, כולל נויטרופניה ולויקופניה, ולאחריה נוירופתיה, מיאלגיה, בחילות וחולשה. 13% מהנשים שטופלו ב-Cyclophosphamide פרשו מהמחקר בשל רעילות, זאת בהשוואה ל-20% מהנשים שטופלו בגישת Dose-Dense.
החוקרים מציינים כי משטר הטיפול ב- Paclitaxel בשיטת מינונים-צפופים דומה ביעילות לשילוב Doxorubicin עם Cyclophosphamide ולאחר מכן מתן Paclitaxel; עם זאת, זאת בעלות של סיכון מוגבר נוירופתיה היקפית. הם מוסיפים כי הטיפול הטוב ביותר בנשים רבות עם מחלה בשלב 1, חיובית לקולטנים להורמונים, הוא טיפול הורמונאלי בלבד.
במחקר הנוכחי לא זוהה הבדל בין הקבוצות בזמן עד להתקדמות או בהישרדות הכוללת. לפיכך, החוקרים מסכמים וכותבים כי אין צורך לחשוף את הנשים לסיכון המוגבר לנוירופתיה.
e-Med Tools
קצר קולע וממוקד
e-Med סמינרים
אי-מד תחקירים
Medscape Tools
Journal Club
מרכזי מידע ושירות
Facebook
מידע למפרסם
מאגר תרופות
מאגר אנשי המקצוע
אינדקס שימושי
חדשות משה"ב
eMed HealthClub
מחקרים קליניים
השאירו תגובה
רוצה להצטרף לדיון?תרגישו חופשי לתרום!