4006 חולים נכללו במחקר, 2009 מהם עברו ל-anastrozole ו-1997 המשיכו לקבל tamoxifen. הבדלים משמעותיים בין האוכלוסיות בשלושת המחקרים כללו פחות חולים באופן משמעותי עם נאדיות שליליות במחקר ITA (פחות מ-1%) בהשוואה ל-74% ו-75% במחקרי ARNO ו-ABCSG, בהתאמה, וללא מחלה בשלב 3 במחקר ABCSG.
במעקב ממוצע של 30 חודשים, החולים שעברו ל-anastrozole סבלו פחות מאירועים חוזרים לעומת אלו שקיבלו tamoxifen (כ-4.6% לעומת 9%) ועלייה משמעותית בזמן החזרה (יחסי סיכון 0.55, P < .0001), כמו גם עלייה משמעותית בשרידות ללא מחלה (0.59, P = .001). שיפור משמעותי בשרידות כללית היה גם בקבוצת anastrozole (יחסי סיכון 0.71; P = .038).
התוצאות מראות כי היתרון בשרידות ללא מחלה מתורגם ליתרון בשרידות כללית, וזוהי הפעם הראשונה שהודגמו יתרונות שרידות.
ד”ר ג’ונס ציין כי חוקרים רבים תהו לגבי המתודולוגיה של המחקר. בתגובה צייו ד”ר ג’ונאט כי רמת המשמעותיות הסטטיסטית תקפה.
כמו כן לקח ד”ר ג’ונאט בחשבון כי רק מחקר בגודל בינוני, ERNO 95, שכלל 979 חולים, הראה שיפור משמעותי בשרידות כללית (יחסי סיכון 0.48; P = .026). במחקר ABCSG הגדול יותר לא ראו שיפור משמעותי בשרידות (יחסי סיכון 0.93; P = .726), והמחקר הקטן הראה שיפור מינימלי. לד”ר ג’ונס, הממצאים המשמעותיים במחקר אחד אומרים יותר מהאנליזה.
28th Annual SABCS: Abstract 18. Presented Dec. 9, 2005
השאירו תגובה
רוצה להצטרף לדיון?תרגישו חופשי לתרום!