על-פי ממצאים שהוצגו במפגש השנתי ה-53 של ה-American College of Obstetricians and Gynecologists טכנולוגית הדמיה חדשנית של השד מסייעת בזיהוי נשים מתחת לגיל 40 שיש לבצע בהן בדיקות איבחון נוספות לגילוי סרטן שד.

החוקרים של מערכת ה-electrical impedance system (EIS) רצו לבדוק האם ניתן להשתמש בה לביצוע סריקות בקרב נשים צעירות יחסית המצויות בסיכון מוגבר לחלות בסרטן שד. החוקר הראשי, ד”ר Stojadinovic, מסביר כי משום שרקמת השד של נשים אלה צפופה יותר מזו של נשים לאחר גיל הבלות, בדיקות סריקת הממוגרפיה הרגילות פחות מדויקות. קבלת תוצאה חיובית בבדיקה באמצעות המערכת החדשה עשויה לסייע לרופאים לזהות נשים בקבוצת גיל זו שכדאי לערוך בהן בדיקות הדמיה נוספות של השד.

ד”ר Stojadinovic מסביר כי הבסיס הביולוגי של ה-EIS קשור בשינויים בסיגנאל אלקטרוני שניתן לראות בתאי השד. הוא מוסיף כי השינוי בסיגנאל מופיע בשלב מוקדם בתהליך הקרצינוגני.

ה-EIS יוצרת הדמיה של השד בהתבסס על הסיגנאלים החשמליים מרקמת השד. החולה אוחזת בצילינדר המשמש כהארקה ומכשיר אחר מועבר באופן רציף מעל תשעה המקטעים של השד, כולל אזור הפטמה, וסוגר מעגל חשמלי עם הצילינדר. המידע המתקבל מוזן לתוך מחשב וכך נוצרת הדמיה על מסך המחשב.

האלגוריתם הבינארי של המערכת מסווג את הממצאים כ”תקינים” או “חשודים”. המטרה יהא כי נשים שבהם יתגלו ממצאים שיוגדרו כחשודים יעברו בדיקות איבחון נוספות, כמו ממוגרפיה אבחנתית, שהיא רגישה יותר מסריקת הממוגרפיה, מבדיקת האולטראסאונד או מסריקת ה-MRI. ד”ר Stojadinovic מדגיש כי משום שה-EIS עדיין מצויה בשלב המחקרי, לא הוא ולא חוקרים אחרים יכולים כבר להמליץ על שיטת הדמיה מסוימת כשיטה עדיפה בביצוע הדמיות המעקב.

נשים שקיימים בהן סיכונים תורשתיים מצויות בסיכון להתפתחות מוקדמת של סרטן שד שלרוב מתגלה בשלב מתקדם יותר, למרות שבאופן כללי הן מצויות בסיכון נמוך יותר מנשים לאחר גיל הבלות. יתכן כי הסיבה לכך הינה שהסרטן מאובחן ברוב המקרים לאחר שהאשה חשה בגוש הניתן למישוש.

במחקר שמומן על-ידי Mirabel Medical Systems, Inc., שפיתחה את הטכנולוגיה, השתתפו 1,163 נשים מתחת לגיל 40 שנים. כל הנשים עברו סריקה ב-EIS. החברה מבצעת מחקר נוסף שעדיין מתקיים ומתכננת להגיש בקשה לקבלת אישור של ה-FDA לשימוש זה במערכת.

החוקרים רצו לקבוע את מידת הספציפיות של המערכת באמצעות ניתוח התוצאות שהתקבלו ב-601 נשים שהוגדרו כמצויות בסיכון מוגבר לחלות בסרטן שד. בקרב נשים אלה, התקבלו ממצאים שהוגדרו כתקינים ב-578 מהמקרים, עם ספציפיות בשיעור של 96.2%.  

החוקרים סיווגו את 562 הנשים שנמצאו בסיכון מוגבר ל-6 קטגוריות: (1) 253 אלו שלא נמצאה בהן פגיעה חשודה ולכן לא בוצעו הדמיות מעקב; (2) 200 שבדיקת ה-EIS הצביעה על צורך בביצוע הדמיות נוספות אך שלא נמצאו בהן אי תקינויות; (3) 16 שנמצאה בהן פגיעה אחת לפחות שאיננה סרטנית בהדמיה, אך לא עברו נטילת ביופסיה; (4) 84 שנמצאה בהן פגיעה שפירה בעלת רמת סיכון נמוכה והימצאותה אומתה באמצעות ביופסיה; (5) 6 שנמצאה בהן פגיעה שפירה בעלת רמת סיכון גבוהה; ו-(6) 3 שנמצאה בהן קרצינומה שהימצאותה אומתה.

לכן, מסיקים החוקרים, כי בקרב נשים צעירות יחסית שמצויות בסיכון גבוה, רגישותה של תוצאת EIS חיובית נקשרה לסיכון המוגבר בקטגוריות השונות באופן הבא: 2.8% בקבוצה 1; 2.0% בקבוצה 2; 6.0% בקבוצה 3; 5.0% בקבוצה 4; 33.3% בקבוצה 5; ו-66.7% בקבוצה 6 (P < .001). הרגישות הכללית עמדה על ערך של 33%, מציין ד”ר Stojadinovic. המחקר מעיד כי באשה שמתקבלת בה תוצאת EIS חיובית מצויה סבירות גבוהה פי 7 להימצאות סרטן שד, בהשוואה לאשה באוכלוסיה הכללית.

חוקר אחר, פרופסור Goldstein, אומר כי קיים צורך לזהות את תת הקבוצה של החולות הצעירות יחסית שיש לבצע בהן בדיקות הדמיה לגילוי סרטן שד. הוא מוסיף כי מדובר בגישה הגיונית שכן כבר מאז שנות ה-20 ידוע שלגידולי השד תכונות הולכה חשמלית שונות מאלו של רקמת השד הבריאה.

לידיעה במדסקייפ