ידוע שאירוע דמם מג’ורי במטופל נוגדי קרישה עם מחלה קרדיווסקולרית או פרפור פרוזדורים מהווה גורם סיכון למוות ואו אירוע אקוטי מסכן חיים משך השנה שלאחר מכן. נוגדי הקרישה ממוקדי המטרה החדשים יעילים יותר מקומדין, בעלי פרופיל בטיחותי משופר. ברב המחקרים המבוקרים בהם תרופות אלה הושוו לקומדין, היעד הבטיחותי העיקרי היה דמם מז’ורי ותוצאותיו.

מחקר נוכחי מנתח את הקשר בין אירועי דמם לא מג’ורי, במטופלי פרפור פרוזדורים עם נוגדי קרישה אשר גויסו במחקר ARISTOTLE, לבין תוצאים הקליניים. אוכלוסיית המחקר כללה את כל המטופלים אשר קיבלו לפחות מנה אחת של טיפול ומוינה ל- 3 תתי קבוצות:

1- ללא אירוע דמם,

 2- אירוע דמם לא מג’ורי אשר כולל דמם רלוונטי קליני אך לא מז’ורי CRNM, או  דמם מינורי,

 3- אירוע דמם מג’ורי לפי הגדרת ארגון ה ISTH.

דמם CRNM הוגדר כאירוע דמם חד או תת חריף אך לא מגורי אשר או חייב אשפוז, או חייב טיפול רפואי או כירורגי נוסף, או עבר שינוי בסוג נוגד הקרישה.  דמם שלא התאים לאחת מההגדרות הקודמות הוגדר מינורי. נעשה שקלול לפי המשתנים: סוג הפרפור ומשכו, גיל, מין, איזור, אוטם בעבר, קיום אי ספיקת לב, אירוע מוחי או תסחיפי בעבר, יתר לחץ דם, סוכרת, מחלה ווסקולרית, רמת התפקודי הכליה, טיפול ב-ACEI, ARB, פרוקור, וסוג נוגד הקרישה בעת הרנדומיזציה במחקר הARISTOTLE.

סיכום היארעות דמם לא מג’ורי לפי הקצאת סוג נוגד הקרישה נעשה לפי עקומות קפלן מאייר. תמותה כוללת ואירוע מוחי לאחר הדמם נותחו סטטיסטית בעזרת מודל COX PROPORTIONAL MODEL עם משתנים תלויי זמן של סוג אירוע הדמם  (דמם תוך מוחי, דמם מג’ורי לא מוחי, דמם CRNM, דמם מינורי).

לסקירה המלאה באתר האיגוד הקרדיולוגי