דר’ עמית עקירוב
ניתוח של “עולם אמיתי” מצביע על כך שהטיפול ב-Prasugrel (אפיאנט, אלי-לילי) במטופלים עם אוטם שריר הלב ועליית מקטע ST (בקיצור STEMI) המופנים לטיפול מילעורי כלילי ראשוני (PCI) ניתן בהתאם להנחיות והיה קשור לתוצאות טובות יותר מבחינת אירועים איסכמיים , אך בלווי עליה בדימומים, בהשוואה לקלופידוגרל.
ברקע מציינים המחברים כי פרסוגרל הראה בהשוואה לקלופידוגרל תוצאות משופרות במטופלים עם STEMI במסגרת מחקר ה-TRITON-TIMI 38 . עם זאת, הם מציינים , יש מעט מידע לגבי אופן השימוש, היעילות והבטיחות של פרסוגרל בפרקטיקה הקלינית במטופלי STEMI .
לצורך בחינת הטיפול בתנאי “עולם אמיתי” החוקרים בנו רשם (רג’יסטרי) שכלל מטופלים עם STEMI שנועדו לבצע PCI . נאספו נתונים בין אוקטובר 2009 לפברואר 2013 אודות 3,291 מטופלים עם STEMI אשר קיבלו מנות העמסה של פרסוגרל או קלופידוגרל .
נעשה שימוש בפרסוגרל בעיקר במטופלים מתחת לגיל 75 , עם משקל גוף מעל 60 ק”ג וללא אירוע מוחי בעבר. החוקרים מדווחים כי התמותה בבית החולים הייתה נמוכה יותר באופן ניכר בקבוצת הפרסוגרל לעומת הקלופידוגרל : 1.7% מול 4.4% , וכך גם לגבי MI לא פטאלי (0.2% לעומת 0.5%) ושבץ לא קטלני (0.1% מול 1.7% ) . בסה”כ שיעור האירועים הקרדיאלים המג’וריים (MACCE) היה 2.1% בטיפול בפרסוגרל לעומת 5.2% בקלופידוגרל, כאשר בשיעורי סיבוכים בשל דימומים מג’וריים לא היה הבדל מובהק (0.8% לעומת 0.9%).
באנליזה רבת משתנים שיעורי ה-MACCE נטו להיות נמוכים יותר במטופלי פרסוגרל עם סיכון יחסי של 0.71 (ברווח בר סמך ב-95% הסתברות של בין 0.42-1.08) , אך מנגד שיעורי הדימום נטו להיות גוהים יותר תחת פרסוגרל.
החוקרים מסכמים כי באנליזה זו של פרקטיקה בתנאי עולם אמיתי, מטופלים עם STEMI שהועבר ל-PCI – השימוש בפרסוגרל היה כמעט ללא יוצא מן הכלל בהתאם להמלצות המופיעות בעלון התרופה (מבחינת בחירת המטופלים) , והתוצאות הראו אפקטיביות גבוהה יותר אך עם יותר דימומים בהשוואה לקלופידוגרל. תוצאות אלה, לדעת החוקרים, תומכות במימצאים באוכלוסיית ה-STEMI כפי שדווחו במחקר האקראי TRITON-TIMI 38 .
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!