ע”פ מחקר חדש מ-JAMA טיפול שגרתי באמצעות Fondaparinux (אריקסטרה, GSK) במטופלים עם אוטם שריר הלב ללא עליית מקטע ST (ובקיצור NSTEMI) היה קשור לפחות דימומים מג’וריים בהשוואה להפרין במשקל מולקולרי נמוך (LMWH) ולתמותה בבית החולים ולאורך תקופה של 6 חודשים.
ברקע מציינים המחברים כי פונדאפארינוקס נמצא קשור עם ירידה בדימומים מג’וריים ושיפור בהישרדות בהשוואה עם -LMWH במחקר קליני רחב שכלל מטופלים עם NSTEMI. עם זאת, מידע אודות נסיון רחב היקף של שימוש פרקטי בפונדאפארינוקס לעומת LMWH ב”חיים האמיתיים” עדיין חסר.
מטרת החוקרים הייתה להעריך את הקשר בין שימוש בפונדאפארינוקס בהשוואה ל-LMWH לתוצאות הטיפול במטופלי NSTEMI בשוודיה.
המחקר היה פרוספקטיבי , רב מרכזי והתבסס על רשם שוודי מבוסס אינטרנט שנועד לבחון מידת עמידה בהנחיות טיפוליות בחולי לב. נכללו 40,616 מטופלים עוקבים עם NSTEMI שקיבלו פונדאפארינוקס או LMWH בין 1/9/2006 לבין 30/6/2010 , במהלך האישפוז, כשהמעקב נמשך עד 31/12/10 .
יעדי המחקר המרכזיים כללו אירועי דמם חמורים בבית החולים ותמותה , ותמותה, אוטם שריר הלב, שבץ ודימומים מג’וריים ב-180 ימי מעקב. נבנה מודל רגרסיה לוגיסטי שכלל התאמות לזמן קלנדרי, בית החולים, משתנים בסיסייים, וביצוע רה-וסקולריזציות בתוך בית החולים.
החוקרים מדווחים כי בסה”כ 36.4% מהמשתתפים טופלו עם פונדאפארינוקס והיתרה (63.6%) ע”י LMWH . מתוך קבוצת הפונדאפארינוקס 1.1% לעומת 1.8% בקבוצת ה-LMWH סבלו מדימום בתוך בית החולים. הסיכון היחסי למטופל בקבוצת הפונדאפארינוקס לאחר התאמות היה 0.54 (בטווח 0.42-0.7).
2.7% מהמטופלים בקבוצת הפונדאפארינוקס נפטרו לעומת 4.0% בקבוצת ה-LMWH , יחס סיכון מתואם של 0.75 (בטווח 0.63-0.89) . ההבדלים בדימומים המג’וריים והתמותה בין שתי קבוצות הטיפול היו דומים גם לאחר תקופת המעקב של 30 ו-180 יום. לא היו הבדלים מובהקים במס’ האירועים החוזרים של אוטם שריר הלב ושבץ בין שתי הקבוצות.
החוקרים מסכמים כי במסגרת טיפול שגרתי במטופלים עם NSTEMI פונדאפארינוקס היה קשור עם שיעורי דימומים ותמותה נמוכים יותר מאשר LMWH , הן בתוך בית החולים והן במעקב לאורך 6 חודשים.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!