מטה-אנליזה של מחקרים שבחנו את התרופות הפומיות החדשות נגד קרישה (NOACs) מגיעה למסקנה שלתרופות החדשות יש יחס תועלת/סיכון עדיף בהשוואה לוורפין, עם יעילות דומה בהפחתת הסיכון לשבץ כאשר מבחינת בטיחות ל-abixaban (אליקוויס, פייזר) היה יתרון על פני ה-NOACs האחרות.
ברקע למחקר מסבירים המחברים כי עדויות ישירות רבות הוכיחו שה-NOACs אינן נחותות או עדיפות על וורפין (קומדין) במניעת שבץ במטופלים עם פירפור פרוזדורים (AF) שלא על רקע מסתמי. עם זאת, הם מציינים, אין עדיין מחקרים אשר הישוו את ה-NOACs השונים ביניהם “ראש בראש”. המחקר הנוכחי הוא מטה-אנליזה מערכתית שמטרתה להעריך את היעילות והבטיחות של ה-NOACs .
לצורך ביצוע המחקר ביצעו החוקרים סקירה שיטתית של מחקרים מתוך ספריית קוקריין, PUBMED , EMBASE ו-MEDLINE מהם נבחרו מחקרים אקראיים ומבוקרים שהעריכו פרופיל יעילות ובטיחות של NOACs בהשוואה לוורפרין. יעדי המחקר המרכזיים היו שיעורי השבץ או התסחיפים הסיסטמיים, ויעדי המחקר המשניים כללו את שיעור הדימומים. בוצע מטה-אנליזה מערכתית תוך שימוש בשיטת שרשראות מרקוב מונטה קרלו.
נבחרו לאנליזה 4 מחקרי שלב III (שכללו ביחד 71,683 משתתפים) שענו לקריטריוני ההכללה . כל ה-NOACs למעט מינון נמוך של doxaban הראו אי נחיתות ביעילות בהשוואה לוורפרין במניעת שבץ. בנושא הדימומים, אפיקבן הראה בטיחות גדולה יותר מאדוקסבן 60 מ”ג לגבי כלל אירועי הדימום, וכן הציגו פחות אירועי דמם מג’וריים בהשוואה לדביגטרן (פרדקסה, רפא) 150 מ”ג וריברוקסבן (קסרלטו, באייר).
מסקנת החוקרים היא ש-NOACs הינם מועמדים מבטיחים למניעת שבץ במטופלים עם AF שלא על רקע פרפור פרוזדורים לאור פרופיל תועלת-סיכון המועדף שלהם. הם מוסיפים כי כל ה-NOACs (למעט אדוקסבן 30 מ”ג) הייתה יעילות מקבילה באשר למיעת שבץ. עם זאת, אפיקסבן הציג יתרון על פני שאר ה-NOACs מבחינת הבטיחות .
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!