מימצאי מחקר חדש מה-American Journal of Cardiology מצביעים על כך שטיפול ב-Dabigatran (פרדקסה) במטופלים עם פרפור פרוזדורים (AF ) העוברים אבלציה למניעת אירועים תרומבואמבוליים קשור לסיכון גבוה יותר לאירועים תרומבוטיים, לרבות שבץ איסכמי והתקף איסכמי חולף (TIA ) בהשוואה לטיפול בוורפרין (קומדין).
המחברים מציינים ברקע שדביגטרן הוא נוגד קרישה פומי חדש אשר ניתן לעשות בו שימוש במהלך טיפול אבלציית AF למניעת אירועים תרומבואמבוליים. עם זאת, הם מציינים, התועלת ותופעות הלוואי של מתן דביגטרן בסמוך לפרוצדורה לא הוערכו עד כה.
לצורך כך ביצעו החוקרים מטה-אנליזה שנועדה להעריך את היעילות והבטיחות של טיפול נוגד קרישה באמצעות דביגטרן במסגרת אבלצייה של AF .
המטה-אנליזה התבססה על חיפוש במאגרי המידע של PUBMED , ספריית קוקריין, ENBASE , Web of Science ו-CINAHL , לתקופה שבין תחילת ינואר 2001 עד סוף יולי 2013. שני סוקרים בחנו את המחקרים לצורך הכללת המידע ושילובו מתוך מחקרים שמשווים בין דביגטרן לוורפין במהלך אבלציית AF .
בסה”כ נכללו באנליזה 5,513 מטופלים שעברו אבלציה צינתורית במסגרת 17 מחקרים תצפיתיים ומחקר רדנומלי אחד. 14 אירועי שבץ או TIA דווחו בקבוצת הדביגטרן ו-4 בקבוצת הוורפרין : יחס סיכון Peto של 3.94 בטווח בר סמך של בין 1.54-10.08 , ומס’ המטופלים הנדרש (NNH) כדי לגרום לנזק בטיפול בדביגטרן במקום וורפרין כפי שחושב ע”י החוקרים עמד על 284 .
הסיכון לכל הסיבוכים התרומבוטיים היה גם גבוה יותר בקבוצת הדביגטרן בהשוואה לוורפין (סיכון יחסי Peto של 2.81, ברווח בר סמך של בין 1.23-6.45 ).
לא נמצאו הבדלים מובהקים בסיכון לאירועי דמם (סיכון יחסי של 0.99 ברווח בר סמך של 0.55-1.78), לטמפונדה קרדיאלית ושטף דם פנימי במפשעה.
עם זאת, החוקרים מדווחים על סיכון נמוך יותר לדימום מינורי עם דביגטרן (סיכון יחסי 0.6 , רווח בר סמך בין 0.41-0.87).
החוקרים מסכמים כי שימוש בדביגטרן במהלך פרוצדורת אבלציית AF היה קשור לסיכון גבוה יותר לסיבוכים תרומבוטיים לרבות שבץ ו-TIA .
The American Journal of Cardiology, Available online 15 January 2014
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!