מחקר חדש שפורסם ב-JAMA Surgery הראה כי ניתוח שרוול וניתוח מעקף לפרוסקופיים הביאו לירידה משמעותית ובת קיימא במשקל לאחר 10 שנים, יחד עם זאת, ריפלוקס היה נפוץ יותר לאחר ניתוח שרוול, אך השכיחות המצטברת של Barrett esophagus (BE) הייתה דומה לאחר שני ההליכים ונמוכה באופן ניכר מאשר בניסויים קודמים. לאחר 10 שנים, אחוז הירידה במשקל (%EWL) היה גדול יותר לאחר מעקף Roux-en-Y לפרוסקופי (LRYGB) ושני הניתוחים לא היו שווים ברמת הירידה במשקל, אך שניהם הביאו לירידה משמעותית ובת קיימא במשקל. כאמור, דלקת הוושט הייתה נפוצה יותר לאחר ניתוח שרוול (LSG), אך השכיחות המצטברת של Barrett esophagus הייתה נמוכה באופן ניכר מאשר בניסויים קודמים ודומה לאחר שני ההליכים.
התוצא העיקרי של המחקר המקורי (SLEEVEPASS) היה ירידה במשקל לאחר 5 שנים (%EWL), כאשר הניתוח הנוכחי התמקד בתוצאות לאחר 10 שנים תוך התייחסות מיוחדת לריפלוקס ו-BE. תוצאות המחקר הראו כי לאחר 10 שנים, מתוך 240 חולים שרובדו אקראית (121 ל-LSG ו-119 ל-LRYGB מתוכם 167 נשים [69.6%], הגיל [SD] הממוצע היה 48.4 [9.4] שנים; BMI ממוצע [SD], 45.9 [6.0]), 2 מעולם לא עברו ניתוח והיו 10 מקרי מוות שאינם קשורים. 193 מתוך 228 החולים הנותרים (85%) השלימו מעקב אחר ירידה במשקל ומחלות נלוות, ו-176 מתוך 228 (77%) עברו גסטרוסקופיה. חציון (טווח) %EWL היה 43.5% (2.1%-109.2%) לאחר LSG ו-50.7% (1.7%-111.7%) לאחר LRYGB. ממוצע %EWL לא היה שווה ערך בין ההליכים; %EWL היה גבוה ב-8.4 (CI 95%, 3.1-13.6) ב-LRYGB.
לאחר LSG ו-LRYGB, לא היה הבדל מובהק סטטיסטית בהפוגה של סוכרת מסוג 2 (26% ו-33%, בהתאמה; P = .63), דיסליפידמיה (19% ו-35%, בהתאמה; P = .23), או הפסקת נשימה חסימתית בשינה (16% ו-31%, בהתאמה; P = .30). הפוגה של יתר לחץ דם הייתה משמעותית יותר לאחר LRYGB (8% לעומת 24%; P = .04), ודלקת הוושט הייתה שכיחה יותר לאחר LSG (31% לעומת 7%; P < .001) ללא הבדל מובהק סטטיסטית ב-BE (4% לעומת 4%; P = .29). שיעור הניתוח החוזר הכולל היה 15.7% עבור LSG ו-18.5% עבור LRYGB (P = .57).
השאירו תגובה
רוצה להצטרף לדיון?תרגישו חופשי לתרום!