נעה גינזבורג BSc

מחקר חדש מצא כי ניתוח לקיצור הקיבה מוריד את הסיכון לסבול מסיבוכים בכלי הדם הקטנים במטופלים הסובלים מהשמנה, ובעיקר על מטופלים שלפני הניתוח הציגו נתונים גליקמיים של טרום-סוכרת.

ניתוח לקיצור הקיבה נקשר לרמיסיה במחלת הסוכרת ולמניעה של סיבוכים הקושרים למחלה במטופלים הסובלים מהשמנת יתר ומסוכרת סוג 2. ההשפעה ארוכת הטווח של הניתוח על סיבוכים הקושרים לכלי דם קטנים (microvascular) בחולים אלה, לעומת זאת, לא נחקרה. מטרת מחקר חדש היתה לבחון מהי ההשפעה של ניתוח לקיצור הקיבה על סיבוכים בכלי הדם הקטנים בסובלים מהשמנה. ריבוד הנתונים נעשה באמצעות הסטטוס הגליקמי של המשתתפים בתחילת המחקר.

המטופלים גויסו למחקר ה-SOS (Swedish Obese Subjects) בין 1987 ל-2001. החוקרים חיפשו אחר מטופךלים בני 37-60, עם BMI של 34 kg/m2  או יותר בגברים ו-38 kg/m2  או יותר בנשים. הקריטריונים הללו תקפו הן לקבוצת הניתוח והן לקבוצת הביקורת (כלומר, לא נכללו בקבוצת הביקורת מועמדים שלא היו יכולים לעבור את הניתוח, פוטנציאלית). בקבוצת הניתוח נכללו 2010 משתתפים. 265 מהם עברו ניתוח עיקוף קיבה (gastric bypass) , 376 עברו ניתוח gastric banding ו-1369 עברו vertical-banded gastroplasty.  המשתתפים בקבוצת הביקורת מנו 2037 וקיבלו טיפול סטנדרטי. משקל הגוף של המשתתפים כמו גם שאלון שהתבקשו לענות עליו נלקחו בתחילת המחקר, לאחר חצי שנה, שנה, שנתיים ו-3,4,6,8,10, 15, ו-20 שנים. הנבדקים עברו גם בדיקות ביו-כימיה בתחילת המחקר וכן לאחר שנתיים, עשור ולאחר 15 שנים. החוקרים חילקו את המטופלים לתת-קבוצות לפי הסטטוס הגליקמי בתחילת המחקר : נורמלי (גלוקוז בדם בצום הנמוך מ-5·0 mmol/L), טרום-סוכרתי (5·06·0 mmol/L) , סוכרתי, לפי בדיקת הסקר  (שווה או גבוה מ- 6·1 mmol/L בביקור הראשון בתחילת המחקר, ללא אבחון קודם) וסוכרת ידועה (כלומר, שאובחן בעבר כסוכרתי).  המידע שנאסף לגבי היארעות של תחלואה בכלי הדם הקטנים נלקח מרשמים כאשר היארעות של סוכרת דווחה על בסיס ביקורים שנערכו לאחר שנתיים, עשור ולאחר 15 שנים.

הניתוח שערכו נעשה לפי פרוטוקול כוונה לטפל, והניתוח של תת הקבוצות נערך לאחר ריבוד הנתונים של המטופלים לסטטוס הגליקמי בתחילת המחקר, ולפי סטטוס הסוכרת שלהם בשנה ה-15 למחקר.

בסופו של דבר,  נכללו במחקר 4032 מטופלים. בתחילתו הציגו 238 מטופלים רמות תקינות של סוכר בדם, 591 הציגו מצב של טרום-סוכרת, 246 הציגו רמות סוכר המזוהות בבדיקת הסקר כסוכרת, ו-357 סבלו מסוכרת מאובחנת. זמן המעקב החציוני היה 19 שנים (16-21). החוקרים זיהו 374 מקרים של היארעות של מחלת לב של כלי דם קטנים בבוצת הביקורת; 224 זוהו בקבוצה שעברה ניתוח בריאטרי. יחס הסיכונים עמד על 0.56 (95% CI 0·480·66; p<0·0001 ). הקשר בין הסטטוס הגליקמי בתחילת המחקר וההשפעה של הניתוח על הסיכון להיארעות של מחלת כלי דם קטנים היתה מובהקת. יחס הסיכונים  (hazard ratio [HR ) הלא מתואם היה נמוך ביותר בקבוצה שהציגה מצב טרום-סוכרתי בתחילת המחקר (0·18, 95% CI 0·110·30) ולאחריה בקבוצת הסוכרת המזוהה בבדיקת הסקר (0·39, 0·240·65). בקבוצת הסוכרתיים המאובחנת היה יחס הסיכונים 0.54 (0.4-0.72) ובקבוצת הרמות התקינות היה 0.63 (0.48-0.81). לדברי החוקרים, הניתוח נקשר עם ירידה בהיארעות של מחלת כלי דם קטנים במבוגרים עם טרום-סוכרת ללא תלות באם פיתחו סוכרת בעת תקופת המעקב.

החוקרים מסכמים כי ניתוח לקיצור הקיבה נקשר עם ירידה בסיכון לסיבוכים בכלי הדם הקטנים בכל הקבוצות שנבדקו, אך הירידה הגדולה ביותר בסיכון היחסי לסיבוכים אלה נרשמה בקבוצת המטופלים שהציגה טרום-סוכרת בתחילת המחקר. הם מציעים כי ניתן לטפל במצב של טרם סוכרת באופן אגרסיבי כדי למנוע מצב של סיבוכים בכלי הדם הקטנים בעתיד, וכי יש לפתח טיפולים לא פולשניים אפקטיביים כדי לענות על צורך זה.

http://www.thelancet.com/journals/landia/article/PIIS2213-8587(17)30061-X/fulltext