מנתונים חדשים שפורסמו בכתב העת Obesity Science & Practice עולה קשר בין רמות ויטמין D נמוכות ובין סיכון מוגבר לסיבוכים לאחר ניתוח בריאטרי.
באמצעות מאגר נתונים ארצי, החוקרים מצאו כי ניתוחים בריאטרים שנערכו בחורף ואלו שנערכו במחצית הצפונית של המדינה שתי נקודות המתאפיינות ברמות נמוכות של ויטמין D לוו בשיעורים גבוהים יותר של סיבוכים ניתוחיים, כולל היפרדות וזיהום פצע ניתוחי, עם אשפוז ממושך יותר.
מדגם המחקר כלל כ-932,000 מבוגרים לאחר ניתוח בריאטרי, בגילאי 18-65 שנים בין השנים 2001-2010. רמות ויטמין D נבחנו באופן עקיף על-פי עונת השנה על-בסיס ההנחה כי חשיפה לשמש אחראית למרבית הויטמין בגוף ועל-פי קו רוחב, על-בסיס העיקרון לפיו ככל שקרובים יותר לקו המשווה כך ההזדמנות לחשיפה לויטמין D גבוהה יותר.
51% מהניתוחים נערכו במהלך אביב/סתיו (אפריל עד יוני, אוקטובר עד דצמבר), 26% נערכו בקיץ (יולי עד ספטמבר) ו-23% נערכו בחורף (ינואר עד מרץ). 64% מהפרוצדורות נערכו בבתי חולים במחצית הצפונית של המדינה.
שיעור הסיבוכים נע בין 0.01% לפצע שלא החלים/זיהום פצע ל-39.4% לאשפוז ממושך, שהוגדר כאשפוז של מעל שלושה ימים.
לאחר תקנון לקו רוחב, גיל, מין, מדד CCI (Charlson Comorbidity Index) ורמת הכנסה, החוקרים זיהו קשר בין עונתיות ויטמין D ובין היפרדות שטחית, עיכוב בריפוי פצע ניתוחי, כל סיבוך ואשפוז ממושך יותר.
בהשוואת עונתיות ויטמין D הגבוהה ביותר (קיץ) עם העונתיות הנמוכה ביותר (חורף), יחס הסיכויים עמד על 1.89 להיפרדות שטחית, 2.13 לעיכוב בריפוי פצע, 2.07 לכל סיבוך ו-1.10 למשך אשפוז.
היפרדות שכבת הפציה (יחס סיכויים של 1.92) הייתה גם כן נפוצה יותר משמעותית בעונת החורף, בהשוואה לעונת הקיץ, גם לאחר תקנון לקו רוחב, גיל, מין וגזע, עם מגמה דומה בולטת אך לא-מובהקת לאי-החלמה של פצע וזיהום פצע ניתוחי.
היפרדות שטחית, היפרדות של שכבת הפציה, עיכוב בהחלמת פצע וכל סיבוך היו כולים נפוצים יותר משמעותית בגברים. היפרדות של שכבת הפציה וכל סיבוך היו נפוצים יותר משמעותית בלבנים.
Obesity Science & Practice. Published online December 14, 2015
השאירו תגובה
רוצה להצטרף לדיון?תרגישו חופשי לתרום!