מתוצאות מחקר חדש, שפורסמו בכתב העת Canadian Medical Association Journal , עולה כי טיפול בתרופות ממשפחת פלאורוקינולונים עשוי להגדיל את הסיכון לנזק כלייתי חד.

לדברי החוקרים, בספרות הרפואית ניתן למצוא מאמרים הנוגעים לדיווחי מקרים אודות נזק כלייתי חד עם טיפול בתכשירים אלו, ובעלון המידע מצוין כי אחת מתופעות הלוואי האפשריות הינה אי-ספיקת כליות. בפועל, כאשר ניתן טיפול פומי בפלאורוקינולונים, הפוטנציאל לנזק כלייתי חד לרוב אינו מהווה שיקול אמיתי.

במחקר הנוכחי בחנו החוקרים את הסיכון לנזק כלייתי חד בעקבות טיפול בתרופות אלו בגברים בגילאי 40-85 שנים, בשנים 2001-2011. הם זיהו 1,292 גברים עם נזק כלייתי חד ו-12,651 ביקורות תואמות. טיפול בהווה בפלאורוקינולונים לווה בעליה של פי 2.18 בסיכון לנזק כלייתי חד, בהשוואה לחולים שלא קיבלו את הטיפול הנ”ל; לעומת זאת, טיפול בתרופות אלו לאחרונה או בעבר לא נקשר עם הסיכון לנזק כלייתי חד.

החוקרים לא כללו בניתוח הנתונים גברים עם היסטוריה של מחלת כליות כרונית או טיפולי דיאליזה. הם ערכו ניתוח סטטיסטי לחישוב יחסי הסיכון, תוך התייחסות להתוויות למתן הטיפול, המחלות הקשורות בנזק כלייתי חד, תרופות בעלות פוטנציאל נפרוטוקסי וסמנים לשימוש בשירותים רפואיים.

כאשר החוקרים בחנו את התרופות באופן פרטני, הם מצאו כי Ciprofloxacin לווה בסיכון גבוה יותר לנזק כלייתי חד (יחס סיכון של 2.76), וכך גם Moxifloxacin (יחס סיכון של 2.09) ו-Levofloxacin (יחס סיכון של 1.69). מנגד, לא נמצא סיכון מוגבר עם טיפול ב-Amoxicillin (יחס סיכון של 0.79) או Azithromycin (יחס סיכון של 1.06).

למרות שחסמי ציר רנין-אנגיוטנסין בלבד לו לוו בסיכון מוגבר לנזק כלייתי חד (יחס סיכון של 1.00), השילוב של פלאורוקינולונים עם מעכבי ציר רנין-אנגיוטנסין לווה בסיכון מוגבר לנזק כלייתי חד (יחס סיכון של 4.46).

החוקרים מסכמים וכותבים כי ממצאי המחקר מצביעים על עליה של פי שתיים בסיכון לנזק כלייתי חד, הדורש אשפוז לבית החולים, עם מתן טיפול אנטיביוטי בתרופות ממשפחת פלאורוקינולונים לגברים מבוגרים. למרות שברור כי הסיכון לתמותה עקב זיהום חמור עולה על הסיכון הכרוך בטיפול, יש לכלול את הסיכון לנזק כלייתי חד במערך השיקולים בבחירת הטיפול האנטיביוטי.

CMAJ. Published online June 3, 2013

לידיעה במדסקייפ