מנתונים חדשים שפורסמו בכתב העת Canadian Medical Association Journal עולה כי ההיענות לטיפול בנוגדי-קרישה פומיים כנגד פרפור פרוזדורים גבוהה יותר כאשר הטיפול ניתן בחדרי מיון, עם סיכויים גבוהים יותר לניפוק התרופות ולהמשיך בטיפול המומלץ לאחר השחרור.
מדגם המחקר כלל חולים עם פרפור פרוזדורים, בגילאי 65 שנים ומעלה, אשר פנו לחדרי מיון באונטריו בין 2009-2014. החוקרים בחנו את ניפוקי מרשמים לטיפול לאחר 130-230 ימים מהשחרור מבית החולים, תוך התמקדות בקומדין, Apixaban (אליקוויס), Dabigatran (פרדקסה) ו-Rivaroxaban (קסרלטו). הפסקת טיפול הוגדרה כאשר החולים לא ניפקו מרשם לטיפול בתרופה במשך 30 ימים ומעלה.
מבין 2,132 חולים שנכללו במחקר הרטרוספקטיבי, 18.9% קיבלו בחדר המיון מרשם לטיפול בנוגד-קרישה פומי בשל פרפור פרוזדורים, כאשר 73.6% מאלו ניתנו ע”י רופא חדר מיון. שיעור המרשמים לטיפול זה נעו בין 7.3% ועד 38.2% בין בתי חולים שונים.
החוקרים מדווחים כי 71.8% מבין 390 החולים אשר קיבלו טיפול נוגד-קרישה פומי בחדר המיון ניפקו את המרשם בתוך שישה חודשים, זאת בהשוואה ל-36.8% מבין 1,672 החולים אשר לא קיבלו מרשם לטיפול דומה בחדר המיון.
גם כאשר החוקרים השלימו התאמה לפי גיל, תסמינים, מדד סיכון לאירוע מוחי וגורמים אחרים, בקרב אלו שקיבלו מרשם לטיפול בנוגדי-קרישה פומיים בחדר המיון תועדה עליה של 31% בסיכוי לניפוק מרשמים לאחר 6 חודשים, בהשוואה לאלו שלא קיבלו מרשם לטיפול דומה.
החוקרים כותבים כי מרבית החולים עם פרפור פרוזדורים נדרשים לטיפול בנוגדי-קרישה. מהמחקר עלה כי ביקורים לחדר המיון עשויים לספק חלון הזדמנויות להתחלת הטיפול התרופתי בחולים רבים.
CMAJ 2019
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!