טיפול ב-Infliximab (רמיקד) לא הוביל לשיפור תסמיני דיכאון בחולים עם דיכאון דו-קוטבי, אך זוהו תוצאות מבטיחות בתת-אוכלוסיה של קבוצה זו של חולים עם היסטוריה של טראומה, כך מדווחים חוקרים במאמר חדש שפורסם במהלך חודש מאי בכתב העת JAMA Psychiatry.

במסגרת המחקר ביקשו החוקרים לבחון את היעילות של תוספת Infliximab, נוגדן חד-שבטי המכוון כנגד Tumor Necrosis Factor, במבוגרים עם דיכאון על-רקע הפרעה דו-קוטבית מסוג I או מסוג II ומצבים דלקתיים. המחקר האקראי, כפל-סמיות, מבוקר-פלסבו, ארך 12 שבועות וכלל 60 משתתפים משני מרכזים שלישוניים בקנדה וארצות הברית. החוקרים התמקדו במבוגרים בגילאי 18-65 שנים, עם אבחנה של דיכאון על-רקע הפרעה דו-קוטבית ועדות ביוכימית (ריכוז CRP של 5 מ”ג/ליטר ומעלה) ו/או פנוטיפית (השמנה עם ריכוז טריגליצרידים או HDL גבוה, השמנה עם יתר לחץ דם, סוכרת, מחלת מעי דלקתית, מחלה ריאומטית, עישון סיגריות כל יום, מיגרנה) להפעלה דלקתית טרם הטיפול .

המשתתפים חולקו לקבלת שלושה עירויים תוך-ורידיים של Infiximab או פלסבו, אשר ניתנו בתחילת המחקר ולאחר שבועיים ו-6 שבועות. התוצא העיקרי היה השינוי במדד MADRS (Montgomery-Asberg Depression Rating Scale) מתחילת המחקר עד לאחר 12 שבועות. החשיבות היסטוריה של טראומה בילדות, כפי שנקבע לפי שאלון Childhood Trauma Questionnaire, נבחנה כאחד מתוצאי הסיום המשניים.

החוקרים מדווחים כי 29 חולים חולקו לטיפול ב-Infliximab (48%) ו-31 חולים חולקו לקבוצת הפלסבו (52%).

הממצאים הצביעו על שינוי במדד MADRS מתחילת המחקר ועד לתומו בכל השבועות לאורך אינטראקציה בין זמן וטיפול. עם זאת, האינטראקציה בין הטיפול והזמן הייתה מובהקת סטטיסטית רק בשבוע השני (סיכון יחסי של 0.86, p=0.024) ולא נותרה עוד מובהקת סטטיסטית לאחר 12 שבועות. לא זוהתה אינטראקציה בין זמן, טיפול וריכוז CRP או בין זמן, טיפול וחומרה קלינית.

הניתוח המשני הצביע על אינטראקציה משמעותית בין טיפול, זמן וטראומה בילדות, כאשר בקרב מטופלים ב-Infliximab עם היסטוריה של התעללות גופנית בילדות תועדה ירידה גדולה יותר במדדי MADRS (p=0.02) ושיעורי תגובה גבוהים יותר (ירידה של 50% ומעלה במדדי MADRS, p=0.04), בהשוואה למטופלים בפלסבו. יתרה מזאת, ההשפעה של האינטראקציה בין זמן, טיפול והתעללות גופנית נותרה מובהקת סטטיסטית, גם לאחר תקנון לחומרה הקלינית וריכוז CRP בתחילת המחקר.

החוקרים מסכמים וכותבים כי טיפול ב-Infliximab לא הפחית משמעותית תסמיני דיכאון בהשוואה לפלסבו במבוגרים עם דיכאון על-רקע הפרעה דו-קוטבית. עם זאת, מהניתוח המשני של הנתונים זוהתה תת-קבוצה של חולים עם היסטוריה של טראומה בילדות בה נרשמה ירידה מובהקת סטטיסטית בתסמיני דיכאון עם הטיפול התרופתי.

JAMA Psychiatry. Published online May 8, 2019

לידיעה במדסקייפ