מתוצאות מחקר חדש שפורסמו בכתב העת American Heart Journal עולה כי אימונים גופניים במשך 12 שבועות הביאו לשיפור ביכולת הגופנית, ירידה בקצב הלב ושיפור איכות החיים של חולים עם פרפור פרוזדורים.

ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי לפעילות גופנית תועלת בחולים עם אי-ספיקת לב ומחלת לב איסכמית. עם זאת, ההשפעות על פרפור פרוזדורים אינן ידועות.

המחקר כלל 49 חולים עם פרפור פרוזדורים קבוע, בגיל ממוצע של 70.2 שנים, מדד מסת גוף של 29.7. המשתתפים חולקו באקראי לאימונים אירוביים במשך 12 שבועות או לקבוצת ביקורת. היכולת הגופנית, מרחק הליכה לשש דקות, תפוקת לב, איכות חיים ורמות פפטידים נטריאורטיים. תפוקת לב נמדדה במנוחה ובמהלך בדיקת מאמץ ורמות ANP (Atrial Natriuretic Peptide) ו-NT-pro-BNP (N-termina pro-B-type Natriuretic Peptide) נמדדו לפני ואחרי תקופת האימונים. איכות החיים נקבעה על-סמך שאלון MLHF-Q (Minnesota Living With Heart Failure).

החוקרים מדווחים על יכולת גופנית טובה יותר ושיפור במרחק ההליכה לשש דקות בקבוצת ההתערבות (p<0.001), ובתום המחקר, זוהו הבדלים משמעותיים בין קבוצת ההתערבות וקבוצת הביקורת (P=0.002). קצב הלב במנוחה ירד בקבוצת ההתערבות (94.8 ל-86.3 פעימות לדקה, P=0.049), אך נותר זהה בקבוצת הביקורת. תפוקת הלב נותרה ללא שינוי מתחילת המחקר עד לתומו.

כמו כן, נרשם שיפור במדדי שאלון MLHF-Q בקבוצת ההתערבות (21.1 לעומת 15.4, p=0.03). בחולים בקבוצת ההתערבות נרשם שיפור בשלושה מבין שמונה מדדי השאלון: תפקוד גופני (P=0.02), תפיסת בריאות כללית (p=0.001) וחיוניות (p=0.02). רמות פפטידים נטריאורטיים נותרו ללא שינוי.

החוקרים מסכים וכותבים כי 12 שבועות אימונים גופניים הובילו לעליה ביכולת הגופנית ומרחק הליכה לשש דקות, עם ירידה בקצב הלב במנוחה בחולים עם פרפור פרוזדורים. נרשם שיפור משמעותי באיכות החיים הכוללת, כפי שנקבע לפי שאלון MLHF-Q ורמות פפטידים נטריאורטיים נותרו ללא שינוי משמעותי בשתי הקבוצות.

American Heart Journal. 2011;162(6):1080-1087

לידיעה במדסקייפ