במאמר חדש שפורסם בכתב העת Annals of Internal Medicine מדווחים חוקרים על תוצאות מחקר חדש, מהן עולה כי להוספת קלופידוגרל לאספירין, בחולים עם פרפור פרוזדורים שאינם מתאימים לטיפול בקומדין, תועלת מתונה, אם כי לא ניתן לשלול אפשרות לנזק מסוים.
לדברי החוקרים, חשוב להעריך את היתרונות של טיפול אנטי-תרומבוטי אל מול הסיכונים האפשריים בבחירת התערבות מתאימה לכל חולה. בחולים עם פרפור פרוזדורים, יש להעריך את הירידה האבסולוטית בסיכון לאירועים איסכמיים, בהשוואה לעליה בסיכון לדימומים. מאחר שהחשיבות הקלינית של אירועים אלו אינה זהה, הערכה זו אינה תמיד ברורה לחלוטין. במאמר הנוכחי, מציגים החוקרים גישה כמותית להערכת התועלת הקלינית של הוספת קלופידוגרל לטיפול באספירין בחולים עם פרפור פרוזדורים, שאינם מועמדים לטיפול בקומדין, תוך התייחסות להבדלים במשמעות הקלינית בין אירועים איסכמיים והמורגיים.
החוקרים התבססו על נתונים משני מחקרי ACTIVE (Atrial Fibrillation Clopidogrel Trial with Irbesartan for Prevention of Vascular Events) מחקר ACTIVE W ערך השוואה בין קלופידוגרל (75 מ”ג ליום) עם אספירין (75-100 מ”ג ליום) ובין אנטגוניסטים לוויטמין K (INR בטווח 2-3) ב-6,706 חולים עם פרפור פרוזדורים; מחקר ACTIVE A ערך השוואה בין השילוב ואספירין בלבד, באלו שאינם מתאימים לקומדין. המחקר האחרון מצא כי הטיפול המשולב לווה בסיכון מופחת לשבץ מוחי, אך סיכון מוגבר לדימומים בהשוואה לאספירין בלבד החוקרים ביקשו לכן לקבוע אם יש תועלת להוספת קלופידוגרל לטיפול באספירין, בחולים שאינם מתאימים לטיפול בקומדין.
החוקרים מדווחים כי הוספת קלופידוגרל לאספירין מנעה 0.57 אירועי שבץ מוחי איסכמי ל-100 שנות-אדם של טיפול, כאשר העריכו את הסיכון לתמותה לאחר איסכמיה או דימום, ו-0.67 אירועי שבץ מוחי איסכמי, כאשר העריכו את הסיכון לתמותה או מוגבלות לאחר איסכמיה או דימום.
החוקרים מסכמים וכותבים כי ככל הנראה, להוספת קלופידוגרל לאספירין תועלת קלינית מתונה בחולים שאינם מתאימים לטיפול בקומדין; החשיבות הקלינית של תועלת זו היא ככל הנראה צנועה בחלק מהחולים, אך הם אינם יכולים לשלול אפשרות כי אין כל תועלת או שישנו נזק קל באוכלוסיה זו.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!