במסגרת מחקר חדש שפורסם בכתב העת Journal of Rheumatology בחנו חוקרים את התוצאות ארוכות הטווח של חולים עם JCA (Juvenile Chronic Arthritis) וזיהו שונות רבה במהלך הקליני של החולים, כאשר הערכת התוצאות לאחר חמש שנים מנבאת טוב יותר את התוצאות בשלב מאוחר יותר.
מדגם המחקר כלל 132 חולים עם JCA, שאובחנו תחילה בשנים 1984-1986, כאשר 86 מהם היו במעקב במשך 17 שנים.
ב-86 החולים שהיו במעקב למשך כל 17 השנים, תת הקבוצה הנפוצה ביותר של חולי JCA בעת האבחנה הייתה מחלה עם מעורבות של מספר מפרקים קטן (38%), לאחריה מחלה עם מעורבות של מפרק יחיד (26%) ומחלה של מפרקים רבים (22%), ובסיום מחלה סיסטמית (7%). פסוריאזיס ו-Ankylosis Spondylitis יחדיו אובחנו בשישה חולים (7%).
מניתוח הנתונים אודות 86 חולים שנבחנו לאחר 17 שנים, 40% היו בהפוגה ו-44% עברו בין תתי-קבוצות, כאשר 14 מהחולים (16%) סווגו מחדש ככאלו עם דלקת מפרקים על-רקע פסוריאזיס, Ankylosis Spondylitis או מחלת מעי דלקתית.
החוקרים מציינים כי גורמים שהופיעו לאחר חמש שנים זוהו כגורמים מנבאים טובים יותר להפוגה לאחר 17 שנים, בהשוואה לגורמים שהופיעו בתחילת המחקר, כאשר גורמים מנבאים ספציפיים להפוגה כללו הפוגה לאחר חמש שנים, Rheumatoid Factor לאחר חמש שנים ותפקוד כולל לאחר חמש שנים, כפי שנבחן לפי מדד SF-36. עם זאת, מבין אלו בהפוגה לאחר חמש שנים, 39% לא היו עוד בהפוגה כאשר נבחנו שוב לאחר 17 שנים.
החוקרים מסכמים וכותבים כי קיימת שונות רבה במהלך הקליני של חולים עם JCA, כאשר הערכת החולים לאחר חמש שנים מובילה לניבוי טוב יותר של התוצאות בטווח הארוך.
J Rheumatol. 2013;40:715-724
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!