עבור האחוז הקטן של מטופלים שחווים זאת, מדובר בחוויה בעלת השלכות פסיכולוגיות משמעותיות. המודעות לא רצונית עלולה להשאיר צלקות נפשיות מתמשכות, והצטברות הראיות לגבי גורמי הסיכון וההשפעות שלה מציבה בפני צוותים רפואיים באירופה דרישה קריטית: מניעה, היערכות ותמיכה מקיפה במטופלים שנפגעים ממנה.

AAUA מתבטאת ביכולת המטופל להיזכר לאחר הניתוח באירועים שהתרחשו בזמן ההרדמה, או במקרים מסוימים ביכולת להגיב לפקודות בזמן הניתוח, מצב המכונה “מודעות מחוברת” (connected consciousness). השפעתה רחוקה מלהיות מינורית, היא עשויה לכלול חוויות טראומטיות חריפות ותסמינים ממושכים כגון הפרעת דחק פוסט־טראומטית (PTSD), סיוטים וחרדה.

השכיחות נאמדת בכ־0.1% – 0.2% מהמנותחים, כלומר מאות אלפים מדי שנה ברחבי העולם. אך מטא־אנליזה מ-2023 שכללה 64 מחקרים וכמעט 100,000 מטופלים גילתה כי הסיכון אינו מתחלק באופן שווה, וכי נשים פגיעות יותר מהגברים לחוות AAUA.

מדוע חלק מהמטופלים נמצאים בסיכון גבוה יותר?
על פי המטא־אנליזה, לא רק שנמצאו יותר מקרים מאומתים של מודעות תחת הרדמה בקרב נשים לעומת גברים, אלא שנמדדה אצלן גם רמת תגובתיות גבוהה יותר בממוצע במהלך הניתוח. בנוסף, באחד המחקרים (אך לא באחר) דווח כי נשים נזקקו למינונים גבוהים יותר של פרופופול כדי להשיג אפקט הרדמתי מספק.

הבדלים פיזיולוגיים עשויים להסביר חלק מהפער: לנשים היו ערכי EEG מעובדים גבוהים יותר במהלך הניתוח, דבר המצביע על מצבי הרדמה שטחיים יותר.

למאמר

ד”ר שחף שיבר, מומחית ברפואה פנימית, בראומטולוגיה וברפואה דחופה. ראומטולוגית בכירה בבית החולים בילינסון ומנהלת המחלקה לרפואה דחופה. מרצה בכירה וראש החוג לרפואה דחופה, אוניברסיטת תל־אביב.