אנליזה חדשה של מחקר ה-EMPA-REG שהראה כזכור ירידה מרשימה ביותר של תמותה קרדיווסקולרית במטופלים (חולי סוכרת בסיכון קרדיווסקולרי גבוה) שקיבלו empagliflozin (ג’ארדיאנס) (ירידה של 38% בתמותה הקרדיווסקולרית בהשוואה לפלצבו) מצביעה על כך שהירידה בתמותה נובעת בעיקר מירידה בנפח הפלסמה.

עוד מסתבר שלירידה בגורמי הסיכון הידועים (המוגלובין מסוכר, לחץ דם, משקל) בעקבות הטיפול באמפגליפלוזין הייתה השפעה מועטה בלבד על התמותה הקרדיווסקולרית.

באנליזה הנוכחית, נמצא שכ-50% מהירידה בתמותה בשל הטיפול באמפגליפלוזין ניתנת להסבר בשל השינויים בהמטוקרייט (51.8%) והמוגלובין (48.9%) , ותרומה קטנה יותר בשינויים ברמות החומצה האורית, רמות סוכר, ו-HbA1c .

החוקרים מציינים שהשינוי בהמטוקריט היה כ-3% בקבוצת האמפגליפלוזין, ככל הנראה בשל הירידה בנפח הפלסמה.

החוקרים מדגישים כי הירידה בתמותה בקבוצת האמפגליפלוזין נצפתה כבר בשלב מאוד מוקדם במחקר, כ-3 חודשים בלבד לאחר תחילתו, והאפקט המרשים הזה של השינוי בהמטוקריט הפתיע את החוקרים.

מבחינה קלינית, מחברי המאמר סבורים שממצאים אלה מצביעים על כך שעבור סוכרתיים עם אי ספיקת לב יש עדיפות לאמפגליפלוזין ע”פ ליראגלוטייד (שכזכור גם הראתה ירידה מרשימה בסיכון לתמותה בסוכרתיים עם סיכון קרדיווסקולרי גבוה במחקר ה-LEADER).

Diabetes Care2018;41:356-363.Abstract