בכתב העת American Heart Journal מדווחים חוקרים על תוצאות מחקר חדש, מהן עולה כי השגת היענות גבוהה לכל אחד מהטיפולים המומלצים בהנחיות הקליניות למניעה שניונית לאחר אוטם לבבי מלווה בשיפור שיעורי ההישרדות ללא-אירועים.

ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי בחולים המקפידים על הטיפול התרופתי תועדו תוצאות טובות יותר, בהשוואה לחולים ללא היענות לטיפול. עם זאת, תצפיות אלו מושפעות מהתנהגויות החולים. לא ברור מהו היקף ההיענות הנדרש להשגת תועלת ואם ישנה חשיבות להיענות לכלל הטיפולים התרופתיים למחלות הדורשות נטילת מספר תרופות. במחקר הנוכחי ביקשו החוקרים לכמת את הקשר בין היענות לטיפול תרופתי ובין אירועים כליליים לאחר אוטם לבבי.

מדובר בניתוח משני של ממצאי מחקר MI FREEE. חולים שקיבלו כיסוי תרופתי מלא סווגו כחולים בעלי היענות לטיפול (שיעור ימי טיפול של 80% ומעלה) או ללא היענות, על-בסיס ההיענות בששת החודשים לאחר ההקצאה האקראית. כמו כן, נבחנו שיעורי אירוע וסקולארי מג’ורי ראשון או רה-וסקולריזציה.

בהשוואה לחולים שחולקו לטיפול סטנדרטי, בחולים שהקפידו על הטיפול בסטטינים, חסמי ביתא, או מעכבי ACE / ARB (Angiotensin Receptor Blocker) תועד סיכוי נמוך משמעותית לאירוע וסקולארי מג’ורי ראשון או רה-וסקולריזציה (יחס סיכון של 0.64-0.81). מנגד, בחולים ללא היענות לטיפול לא תועדה תועלת (יחס סיכון בטווח 0.98-1.04, P<=0.01 להבדל ביחסי הסיכון בין חולים עם היענות וללא היענות לטיפול המומלץ). בחולים עם היענות חלקית לטיפול לא תועדה ירידה בתוצאות הקליניות עם אף אחת מהתרופות שנבחנו, אם כי ההיענות הייתה גבוהה יותר בהשוואה לביקורות.

החוקרים מסכמים וכותבים כי ההיענות לטיפול התרופתי המומלץ לאחר אוטם לבבי מלווה בשיפור שיעורי ההישרדות ללא-אירועים, הם הפחתת ההגנה במקרים של היענות נמוכה יותר לטיפול.

Am Heart J. 2014;167(1):51-58

לידיעה במדסקייפ