מתוצאות מחקר חדש, שפורסמו בכתב העת JAMA Internal Medicine, עולה כי איזון הדוק של רמות הסוכר בדם אינו מביא להפחתת גודל האוטם בחולים עם היפרגליקמיה ותסמונת כלילית חדה, לאחר התערבות כלילית מילעורית, ולווה אף בנזק מסוים.
עליה בערכי הסוכר בדם בחולים עם תסמונת כלילית חדה בעת האשפוז בבית החולים מלווה בשיעורי תמותה גבוהים יותר. מחקרים קליניים להערכת איזון רמות הסוכר בדם הצביעו על תוצאות לא-עקביות בכל הנוגע לתוצאות הקרדיווסקולאריות, ככל הנראה מאחר שיעד ערכי הסוכר לא היה אופטימאלי.
כעת ביקשו החוקרים לבחון את התועלת והבטיחות של איזון אינטנסיבי של רמות הסוכר בדם בחולים עם תסמונת כלילית חדה עם היפרגליקמיה.
החוקרים ערכו מחקר אקראי,, פרוספקטיבי, במרכז יחיד, שכלל חולים עם תסמונת כלילית חדה עם ערכי סוכר בדם של 140-288 מ”ג לד”ל בעת אשפוזם. המשתתפים גויסו למחקר בין 23 ביולי, 2008, ועד 8 בפברואר, 2012 והחוקרים לא כללו במחקר חולים עם סוכרת התלויה באינסולין.
ההתערבות כללה טיפול אינטנסיבי לאיזון רמות הסוכר בדם, עם יעד ערכי סוכר בדם של 85-110 מ”ג לד”ל, באמצעות טיפול תוך-ורידי באינסולין, או לטיפול קונבנציונאלי לאיזון רמות הסוכר בדם. תוצא הסיום העיקרי היה ערכי high-sensitivity troponin T 72 שעות לאחר האשפוז לבית החולים; תוצאי סיום משניים כללו את השטח מתחת לעקומה של ערכי Creatine Kinase Myocardial Band (CK-MB) וממצאי מיפוי לב לאחר שישה שבועות מעקב.
בקבוצת ההתערבות ערכי טרופונין עמדו על 1,197 ננוגרם לליטר, לעומת 1,354 ננוגרם לליטר בקבוצת הביקורת (P=0.41). חציון השטח מתחת לעקומה של ערכי CK-MB עמד על 2,372 יחידות לליטר לעומת 3,171 יחידות לליטר (p=0.18). ההבדל בחציון היקף הנזק לשריר הלב, כפי שנמדד במיפוי לב, לא היה מובהק סטטיסטית (2% לעומת 4%). אירועי היפוגליקמיה חמורה (מתחת ל-50 מ”ג לד”ל) היו נדירים ותוארו ב-13 חולים. לפני השחרור, שיעורי תמותה או אוטם לבבי ספונטאני שני עמדו על 5.7% (8 חולים) לעומת 0.7% (חולה אחד), עם הבדל שהיה מובהק סטטיסטית (p=0.04).
החוקרים קוראים לערוך מחקרים נוספים, שיתמקדו בחולים עם תסמונת כלילית חדה, עם עליה ממושכת בערכי הסוכר בדם לאחר התערבות כלילית מילעורית, ולבחון גישות חליפיות לאיזון ערכי הסוכר בדם.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!