ממחקר חדש שפורסם ב-American Heart Journal עולה כי תרומבוציטופניה נרכשת הינה תופעה נפוצה בחולים עם תסמונת כלילית חדה לאחר טיפול בתרופות המכוונות כנגד טסיות או כנגד פעילות תרומבין, עם קשר הדוק עם אירועי דמם וסיבוכים איסכמיים.
במסגרת המחקר ביקשו החוקרים לבחון את ההיארעות וההשלכות הקליניות של תרומבוציטופניה נרכשת בחולים עם תסמונת כלילית חדה במחקר ACUITY (Acute Catheterization and Urgent Intervention Triage Strategy).
מדגם המחקר כלל 10,836 חולים עם תסמונת כלילית חדה, שחולקו באקראי לטיפול בהפרין עם מעכבי GP IIb/IIIa, Bivalirudin עם מעכבי GP IIb/IIIa, או טיפול מונותרפי ב-Bivalirudin (אנגיומקס).
מהתוצאות עולה כי תרומבוציטופניה נרכשת התפתחה ב-740 חולים (6.8%): תרומבוציטופניה קלה (100,000-150,000 טסיות לממ”ק), בינונית (50,000-100,000 טסיות לממ”ק) וחמורה (פחות מ-50,000 טסיות לממ”ק) התפתחה ב-656 חולים (6%), 51 חולים (0.5%) ו-33 חולים (0.3%), בהתאמה. בחולים עם תרומבוציטופניה נרכשת, בהשוואה לאלו ללא תרומבוציטופניה, תועד סיכון מוגבר לאירועי דמם מג’ורי (14% לעומת 3.4%, p<0.0001) לאחר 30 ימים ושיעורי תמותה גבוהים יותר (6.5% לעומת 3.4%, p<0.0001) לאחר שנה אחת.
מניתוח רב-משתנים עולה כי תרומבוציטופניה נרכשת הינה גורם מנבא בלתי-תלוי לדימום מג’ורי לאחר 30 ימים (יחס סיכון של 1.68, p=0.03). תרומבוציטופניה נרכשת בינונית וחמורה ניבאה תמותה לאחר שנה את (HR = 2.89, p=0.06 ו-HR = 3.41, p=0.03, בהתאמה). בהשוואה להפרין עם מעכב GP IIb/IIIa, עם טיפול מונותרפי ב-Bivalirudin תועד סיכון נמוך יותר לירידה של מעל 25% ברמת טסיות (7.6% לעומת 5.6%, p=0.0009) ולירידה של מעל 50% ברמת הטסיות (1.4% לעומת 0.7%, p=0.004).
החוקרים מסכמים וכותבים כי כאחד מכל 14 חולים עם תסמונת כלילית חדה, המטופל בנוגדי-טסיות או בנוגדי-תרומבין צפוי לפתח תרומבוציטופניה נרכשת, וקיים קשר הדוק עם סיבוכים איסכמיים והמורגיים. בהשוואה לטיפול נוגד-קרישה הכולל מעכבי GP IIb/IIIa, מתן Bivalirudin בלבד מלווה בשכיחות נמוכה יותר של ירידה בספירת הטסיות.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!