פורסמו הנחיות מעודכנות של ה- American College of Physicians, המסתמכות על המלצות שפורסמו בשנת 2002 על ידי ה- American College of Cardiology/American Heart Association (ACC/AHA), בנוגע להערכה של חולים עם תעוקה כרונית יציבה.

ההנחיות כוללות גישה להערכת סיכון ולאבחנה, בחולים עם תעוקה יציבה שלא עברו אוטם או צנתור ב- 6 החודשים האחרונים, ובחולים עם מחלה ידועה וללא תסמינים.

הועדה ממליצה להתחיל בהערכת הגיל, המין, גורמי הסיכון והתסמינים, בכדי לקבוע את ההסתברות לקיום של מחלה כלילית משמעותית. כלים אבחנתיים כוללים ECG, מבחן מאמץ, הדמיות, מבחנים פרמקולוגיים, וצנתור כלילי, המהווה את הכלי המדויק, אך החודרני ביותר להערכת מחלה כלילית.

התוויה לביצוע מבחן מאמץ קיימת בחולים בסיכון נמוך בעלי יכולת לבצע מאמץ גופני, שאינם מטופלים בדיגוקסין, עם בדיקת ECG תקינה. בדיקת סטרס פרמקולוגית מתאימה לחולים ללא יכולת לבצע מאמץ, עם חסם בצרור ההולכה השמאלי, או עם קוצב חדרי. הדמייה תחת סטרס מתאימה לחולים עם ECG לא תקין, ולמטופלים בדיגוקסין.

בחולים עם כאבים בחזה, יש לבצע הערכת סיכון על פי מאפיינים של החולה, גורמי סיכון ואופי הכאב. בחולים עם סיכון בינוני עד גבוה יש לבצע בדיקות נוספות. החלטה לגבי המשך הבירור בחולה עם הסתברות נמוכה למחלה כלילית צריכה להתקבל בדיון בין החולה והרופא המטפל.

Ann Intern Med. 2004;141:57-64

לידיעה במדסקייפ