במאמר שפורסם בכתב העת Journal of Clinical Endocrinology & Metabolism מדווחים חוקרים על תוצאות מחקר חדש, מהן עולה כי במבוגרים בגילאי 65 שנים ומעלה עם תת-פעילות תת-קלינית של בלוטת התריס, טיפול ב-Levothyroxine אינו מוביל לעליה בריכוז המוגלובין.
ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי אנמיה ותת-פעילות תת-קלינית של בלוטת התריס הן שתי הפרעות נפוצות, אשר שכיחותן עולה עם הגיל. מטרת החוקרים כעת הייתה לבחון אם טיפול ב-Levothyroxine הוביל לעליה בריכוז המוגלובין בקשישים עם תת-פעילות תת-קלינית של בלוטת התריס.
המחקר כלל קשישים בגילאי 65 שנים ומעלה עם אבחנה של תת-פעילות תת-קלינית של בלוטת התריס. המשתתפים חולקו באקראי לקבלת Levothyroxine או פלסבו. מינון Levothyroxine הותאם באופן תקופתי להשגת רמות TSH בטווח התקין, כאשר טיטרציית-דמה בוצעה בזרוע הפלסבו.
התוצא העיקרי היה השינוי בריכוז המוגלובין לאחר 12 חודשים.
מדגם המחקר כלל 699 משתתפים (337 בזרוע הפלסבו, 332 בזרוע הטיפול ב-Levothyroxine), בגיל חציוני של 75 שנים (גילאי 65-97 שנים) וריכוז המוגלובין התחלתי ממוצע של 13.8 גרם/ד”ל.
למרות שטיפול ב-Levothyroxine הוביל להפחתת רמות TSD מתחילת המחקר עד לאחר 12 חודשי מעקב, בהשוואה לפלסבו, השינוי בריכוז המוגלובין לא היה שונה בין חולים בזרוע הטיפול ב-Levothyroxine ואלו בזרוע הפלסבו (0.03- גרם/ד”ל, רווח בר-סמך 95% של 0.16- עד 0.11 גרם/ד”ל). תוצאות דומות תועדו בניתוח שכלל חלוקה לפי גיל, מין, או רמות TSH.
לאחר 12 חודשים, החוקרים לא זיהו הבדלים בריכוזי המוגלובין ב-69 חולים עם אנמיה בתחילת המחקר (0.33- גרם/ד”ל, רווח בר-סמך 95% של 0.87-עד 0.21 גרם/ד”ל).
מהממצאים עולה כי ללא קשר לנוכחות אנמיה, בקשישים עם תת-פעילות תת-קלינית של בלוטת התריס לא צפויה עליה בריכוזי המוגלובין בעקבות טיפול ב-Levothyroxine.
השאירו תגובה
רוצה להצטרף לדיון?תרגישו חופשי לתרום!