שני מחקרים (HORIZON) שפורסמו בכתב העת Ophthalmology דיווחו על תוצאות טיפול ממושך ב- Ranibizumab בחולים עם ניוון מקולארי גילי נאו-ווסקולארי (nAMD או Neovascular Age-related Macular Degeneration), ובצקת מקולארית עקב חסימה של וריד הרשתית, עם תוצאות מעורבות באשר ליעילות.

במחקר HORIZON ביקשו החוקרים לאסוף נתונים נוספים באשר לתועלת של Ranibizumab בשני מדגמי חולים:

·         עוקבה 1 כללה חולים עם NAMD שלקחו חלק באחד מהמחקרים הבאים MARINA (Minimally Classic/Occult Trial of the Anti-VEGF Antibody Ranibizumab in the Treatment of Neovascular Age-Related Macular Degeneration), ANCHOR (Anti-VEGF Antibody for the Treatment of Predominantly Classic Choroidal Neovascularization in Age-Related Macular Degeneration), או FOCUS (RhuFab V2 Ocular Treatment Combining the Use of Visudyne to Evaluate Safety).

·         עוקבה 2 כללה חולים עם בצקת מקולארית לאחר חסימה של וריד הרשתית, שהשלימו את מחקרי BRAVO ו-CRUISE. החוקרים מציגים את תוצאות הבטיחות והיעילות של העוקבה ממחקר HORIZON.

במחקר הראשון, החוקרים העריכו את הבטיחות ארוכת הטווח של מספר זריקות Ranibizumab לתוך הזגוגית, שניתנו בהתאם להחלטת החוקרים בחולים עם נאווסקולאריזציה משנית לניוון מקולארי גילי.

חולים שהשלימו את שלב הטיפול המבוקר באחד משלושה מחקרים אקראיים, פרוספקטיביים להערכת Ranibizumab, נכללו בסקירה. החוקרים בחנו את הנתונים עבור שלוש קבוצות חולים שטופלו ב- Ranibizumab במחקר הראשוני (600 חולים), חולים שחולקו באקראי לקבוצת ביקורת וחצו לקבלת טיפול ב- Ranibizumab (190 חולים) וחולים שלא טופלו ב- Ranibizumab (63 חולים). היעדים העיקריים היו היארעות וחומרת תופעות לוואי.

מהנתונים עולה כי תועד מקרה אחד של Endophthalmitis קלה מבין 3552 זריקות בקבוצת המטופלים ב- Ranibizumab. לא תוארו תופעות לוואי חמורות או פגיעות בעדשה, קרעים ברשתית או היפרדות רשתית.

שיעור החולים עם לחץ תוך-עיני לאחר הטיפול של 30 מ”מ כספית ומעלה עמד על 9.2%, 6.6% ו-0%, ושיעור מקרי גלאוקומה עמד על 3.2%, 4.2% ו-3.2% בקבוצת החולים שטופלו ב- Ranibizumab מלכתחילה, אלו שחצו לטיפול ב- Ranibizumab ואלו שלא טופלו ב- Ranibizumab, בהתאמה.

תופעות הלוואי הנפוצות ביותר היו ניוון מקולארי (נקבע במקרים בהם חלה החמרה או התקדמות של המצב), עם שכיחות של 36.8%, 21.6% ו-7.9% מהמטופלים, בהתאמה, ודימום לרשתית, עם שכיחות של 28.3%, 34.7% ו-9.5%, בהתאמה.

החוקרים סיכמו כי זריקות חוזרות לתוך הזגוגית של Ranibizumab נסבלו היטב במשך ארבע שנים ומעלה ע”י חולים עם ניוון מקולארי גילי נאווסקולארי. בנוסף, בחולים שטופלו ב- Ranibizumab נשמרה הראיה במשך למעלה מארבע שנים, ותופעות סיסטמיות ועיניות לא היו נפוצות.

במחקר השני העריכו החוקרים את הבטיחות והיעילות ארוכות הטווח של זריקה לתוך הזגוגית של Ranibizumab בחולים עם בצקת מקולארית לאחר חסימה של וריד הרשתית. ההערכה נעשתה במסגרת מחקר הארכה בתווית פתוחה שכלל משתתפים ממחקרי BRAVO ו-CRUISE.

סך כולל של 304 חולים מכל מחקר נבדקו לפחות פעם בשלושה חודשים וקיבלו זריקה לתוך הזגוגית של Ranibizumab במינון 0.5 מ”ג, במידה וענו על הקריטריונים שנקבעו מראש. היעדים העיקריים כללו את היארעות וחומרת תופעות לוואי עיניות ולא-עיניות.

במהלך השנתיים, תופעות הלוואי העיניות הנפוצות כללו דימום לרשתית (11.8%, 24.3% ו-21.2% מהמשתתפים במחקר BRABO בקבוצת הפלסבו/0.5 מ”ג, 0.3/0.5 מ”ג ו-0.5 מ”ג, בהתאמה; ו—18.8% 19.6% ו-27.3% מהמשתתפים במחקר CRUISE, בהתאמה).

בנוסף, ההיארעות של תופעות לוואי עיניות חמורות ותופעות לוואי חמורות העשויות לנבוע מהשפעה סיסטמית של עיכוב VEGF (Vascular Endothelial Growth Factor) עמדה על 2-9% ו-1-6%, בהתאמה.

לאחר 12 חודשים, השינוי הממוצע בחדות הראיה המתוקנת הטובה ביותר בחולים עם חסימת ענף של וריד הרשתית עמדה על 0.9 (פלסבו/0.5 מ”ג), 2.3- (0.3/0.5 מ”ג) ו-0.7- (0.5 מ”ג), בהתאמה, בהשוואה ל-4.2-, 5.2- ו-4.1-, בחולים עם חסימה מרכזית של וריד הרשתית.

החוקרים סיכמו וקבעו כי לא תועדו סוגיות בטיחות חדשות עם טיפול ארוך-טווח ב- Ranibizumab; שיעור תופעות הלוואי החמורות עלה בקנה אחד עם מחקרים אקראיים קודמים. הראיה בחולים עם חסימת ענף של וריד הרשתית נותרה יציבה, אך נראה כי בחולים עם חסימה מרכזית של וריד הרשתית נדרש מעקב תדיר יותר מפעם בשלושה חודשים.

Ophthalmology 2012

לידיעה ב-NELM