טיפול ב-Citalopram (ציפראמיל) עשוי להפחית אי-שקט בחולים עם מחלת אלצהיימר. עם זאת, התועלת הנ”ל קיימת רק עם טיפול במינונים גבוהים, כאשר יש לקחת בחשבון כי מנהל המזון והתרופות האמריקאי (FDA או Food and Drug Administration) פרסם אזהרה כנגד מינונים גבוהים אלו.
במסגרת המחקר הנוכחי ביקשו החוקרים לבחון את נתוני מחקר Citalopram for Agitation in Alzheimer’s Disease להערכת השפעות Citalopram על תסמינים נוירו-פסיכיאטריים, כפי שנקבע לפי NPI (Neuropsychiatric Inventory). הם השוו את מדדי NPI לפי דיווח המטפלים לאחר תשעה שבועות בקבוצת המטופלים ב- Citalopram (30 מ”ג ביום) או פלסבו, תוך הערכת נוכחות/העדר תסמינים נוירופסיכיאטריים פרטניים ומדדים פרטנייים (המשקפים חומרה) בקרב משתתפים עם תסמינים לאחר תשעה שבועות.
מהתוצאות עולה כי בקרב משתתפים שטופלו ב- Citalopram תועד סיכוי נמוך משמעותית למחשבות שווא (יחס סיכויים של 0.40), חרדה (יחס סיכויים של 0.43) ואי-שקט/לביליות (יחס סיכויים של 0.38). השוואת חציון המדדים בקרב משתתפים עם תסמינים שהופיעו לאחר תשעה שבועות הדגים הבדלים משמעותיים לטובת Citalopram בנוגע להזיות ולטובת פלסבו בנוגע להפרעות התנהגות בלילה/הפרעות שינה.
החוקרים מסכמים וכותבים כי למרות שיש לקחת את האזהרות בנוגע למינונים הגבוהים של Citalopram ופרופיל תופעות הלוואי של התרופה, מדובר בטיפול יעיל בחולים עם מחלת אלצהיימר ואי-שקט,שהביא גם להפחתת תדירות אירועי אי-שקט, חרדה ומחשבות שווא; מבין אלו בהם תועדו תסמינים לאחר תשעה שבועות, הטיפול לווה בירידה בחומרת הזיות, אך לצד עליה בהפרעות התנהגות בשעות הלילה/שינה.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!