הפרעת זיכרון אינה בהכרח התסמין הראשון של חולים עם הופעה מוקדמת של מחלת אלצהיימר, וכאשר החולים מופיעים תחילה עם תסמינים לא-טיפוסיים עלולים להגיע לאבחנה שגויה. החוקרים פרסמו את המחקר במהדורת 17 במאי של כתב העת Neurology.
ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי מספר מחקרים קודמים מצאו כי הופעה מוקדמת של מחלת אלצהיימר מופיעה לעיתים קרובות יותר עם תסמינים לא-טיפוסיים, דוגמת הפרעות ראיה, הפרעות בתפקוד הניהולי, הפרעות התנהגות או הפרעות שפה, בהשוואה לאלו המופיעים עם הופעה מאוחרת של המחלה.
במסגרת המחקר הנוכחי סקרו החוקרים את הנתונים הקליניים וגנוטיפ APOE ב-40 תורמי מוח (25 גברים, 15 נשים) שמילאו אחר הקריטריונים הנוירו-פתולוגיים למחלת אלצהיימר. כולם פיתחו מחלה בשלב מוקדם, בין הגילאים 46-60 שנים. משך מחלת אלצהיימר בקרב המשתתפים במחקר עמד על 11 שנים, בממוצע; הגיל הממוצע בעת התמותה היה 65.5 שנים.
לדברי החוקרים, 25 מבין 40 החולים (62.5%) הופיעו עם הפרעה אופיינית בזיכרון האפיזודי כתסמין ראשון. בכל המשתתפים למעט אחד (4%) האבחנה הראשונית הייתה נכונה (הופעה מוקדמת של מחלת אלצהיימר).
15 החולים האחרים (37.5%) הופיעו עם תסמינים אחרים שאינם נוגעים להפרעת זיכרון, בעיקר הפרעה בהתנהגות או בתפקוד ניהולי והפרעות ראיה או שפה.
ההופעה הלא-טיפוסית הובילה לעליה בשיעור האבחנות השגויות, בהשוואה להופעה קלינית טיפוסית. למעלה ממחצית מהחולים (53%) עם הופעה לא-טיפוסית (ללא הפרעת זיכרון) קיבלו אבחנה ראשונית שגויה. בשבעה חולים (47%) האבחנה השגויה נותרה גם בעת מותם.
האבחנות השגויות כללו דגנרציה של אונה פרונטו-טמפורלית, הידרוצפלוס עם לחץ תקין, דמנציה סמנטית, אפאזיה פרוגרסיבית ראשונית, דגנרציה קורטיקו-בזאלית, פסאודו-דמנציה עם דיכאון ודמנציה שאינה מסווגת.
החוקרים מדווחים כי העיכוב הממוצע באבחנת מחלת אלצהיימר היה 3.1 שנים, ללא הבדל בין הופעה אופיינית והופעה לא-אופיינית. העיכוב באבחנה במקרים של הופעה מוקדמת של מחלת אלצהיימר עשוי לנבוע מהגיל הצעיר של חולים, מאחר שבמקרים אלו דמנציה אינה עולה באבחנה המבדלת הראשונית.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!