Geroldi C, Frisoni GB, Paolisso G, et al. Insulin resistance in cognitive impairment. Arch Neurol 2005;62:1067-1072.

רקע.

מחלת אלצהיימר היא באופן ראשוני דמנציה ניוונית. אולם, יתכן שפגיעות מיקרו-וסקולריות מהוות גורם המופיע במקביל וקובע את התחלת המחלה וכן משפיע על ביטויה הקליני. השערה זו נתמכת ע”י תיאור גורמי הסיכון למחלת אלצהימר, כולל יתר לחץ דם, היפרכולסטרולמיה, מחלת לב קורונרית, פרפור פרוזדורים, אתרוסקלרוזיס כללית וסכרת.

סכרת מסוג 2 מאופיינת ע”י עמידות פריפרית מתקדמת לאינסולין ורמות גבוהות של אינסולין בצום, אך רמות תקינות של גלוקוז בצום. מצב זה קשור עם הפרעות קרדיו-וסקולריות, מטבוליות ואנדוקריניות, כמו יתר לחץ דם, השמנה, רמות גבוהות של כולסטרול וטריגליצרידים, ירידה ברמת HDL כולסטרול,  המרכיבים את סינדרום העמידות לאינסולין. סינדרום זה מהווה גורם סיכון משמעותי לארועים קרדיאליים איסכמיים ולאוטם מוחי.

תצפיות אפידמיולוגיות הובילו להשערה שהיפראינסולינמיה יכולה לגרום לפגיעה קוגניטיבית ולדמנציה, מאחר שסינדרום העמידות לאינסולין נמצא בשכיחות גבוהה יותר בחולים עם דמנציה בהשוואה לפרטים בריאים  ואנשים שמורים מבחינה קוגניטיבית עם סינדרום העמידות לאינסולין נוטים יותר לפתח דמנציה. המכניזם הפתוגני שבבסיס קשר זה אינו ברור , אך ישנן השערות לגביי שינוי במטבוליזם האמילואיד עם שקיעה מוגברת של החומר וכן עליה בפוספורילציה של חלבון טאו. תיאורטית, משערים כי היפראינסולינמיה מגדילה את הסיכון לפגיעה קוגניטיבית ע”י הפרעות מיקרו-וסקולריות. פגיעות של כלי דם קטנים סוב-קורטיקליים גורמות בעיקר לסינדרום המאופיין ע”י פרקינסוניזם, הפרעות יציבה, סינדרום דיס-אקסקוטיבי ויחסית זכרון שמור. לכן, אם פגיעה קוגניטיבית הקשורה לעמידות לאינסולין נובעת מפגיעה בכלי דם קטנים וסיבה נאורודגנרטיבית הינה סבירה, לפרטים עם פגיעה קוגניטיבית ללא מאפיינים סובקורטיקליים צפוי פרופיל אינסולין תקין. 

מטרת עבודה זו לבחון את הקשר בין פגיעה קוגניטיבית, עם ובלי מאפיינים סוב-קורטיקליים, ועמידות לאינסולין בקרב פרטים קשישים בקהילה. 

שיטות.

523 נבדקים, בגיל 70 עד 90 ללא סכרת או היפרגליקמיה, משתתפי מחקר אפידמיולוגי

(InCHIANTI ) באזור קיאנטי (טוסקנה, איטליה), הוכללו במחקר. ל- 119 פרטים היתה פגיעה קוגניטיבית (MMSE קטן מ- 25), ול- 21 מתוכם היתה פגיעה קוגניטיבית ומאפיינים סובקורטיקליים. קבוצת הביקורת כללה 23 פרטים עם היסטוריה של אוטם מוחי ו- 381 פרטים ללא פגיעה קוגניטיבית. אינדיקטורים לעמידות לאינסולין היו רמת אינסולין בצום, מדד עמידות לאינסולין ומדד רגישות לאינסולין.

תוצאות.

פרופיל העמידות לאינסולין בקבוצת הנבדקים עם פגיעה קוגניטיבית ומאפיינים סוב-קורטיקליים היה דומה לזה שבחולים עם היסטוריה של אוטם מוחי, בעוד שהפרופיל בפרטים עם פגיעה קוגניטיבית ללא מאפיינים סוב-קורטיקליים היה דומה לזה שבפרטים ללא פגיעה קוגניטיבית. העמידות לאינסולין בנבדקים עם פגיעה קוגניטיבית ללא מאפיינים סוב-קורטיקליים היתה דומה לזו שבנבדקים ללא פגיעה קוגניטיבית ונמוכה יותר מאשר בחולים עם היסטוריה של אוטם מוחי. לעומת זאת, העמידות והרגישות לאינסולין בנבדקים עם פגיעה קוגניטיבית ומאפיינים סוב-קורטיקליים היו דומים לאלה שבקבוצת האוטם המוחי ושונים משמעותית מאלה שבקבוצה ללא פגיעה קוגניטיבית.

מסקנות.

פגיעה קוגניטיבית עם- אך לא בהעדר- מאפיינים סוב-קורטיקליים קשורה עם מאפיינים קליניים וביוכימיים של תסמונת העמידות לאינסולין. בקבוצות אפידמיולוגיות, עמידות לאינסולין יכולה לתרום לפגיעה קוגניטיבית באמצעות מנגנון-פעולה וסקולרי.

הצעות לקריאה נוספת:

1. Kivipelto M, Helkala EL, Laakso MP, et al. Midlife vascular risk factors and Alzhimer’s disease in later life: longitudinal, population based study. BMJ 2001;322:1447-1451.

2. Pappolla MA, Bryant-Thomas TK, Herbert D, et al. Mild hypercholesterolemia is an early risk factor for the development of Alzheimer amyloid pathology. Neurology 2003;61:199-205.

3. Ott A, Stolk RP, van Harskamp F, et al. Diabetes mellitus and the risk of dementia: the Rotterdam Study. Neurology 1999;53:1937-1942.

4. Kernan WN, Inzucchi SE, Viscoli CM, et al. Insulin resistance and risk for stroke. Neurology 2002;59:809-815.

5. Kuusisto J, Koivisto K, Mykkanen L, et al. Association between features of the insulin resistance syndrome and Alzheimer’s disease independently of apolipoprotein E4 phenotype: cross sectional population based study. BMJ 1997;315:1045-1049.