משני מחקרים גדולים בנשים הרות עם הפרעת קשב, ריכוז והיפראקטיביות (ADHD או Attention-Deficit/Hyperactivity Disorder) עולה כי הטיפול התרופתי הניתן להפרעה במהלך ההיריון מלווה בעליה מתונה בסיכון לסיבוכים פרינטאליים ואבנורמליות של השליה. החוקרים משני המחקרים מזהירים כי יש לשקול סיכונים אלו אל מול הסיכונים הכרוכים ב-ADHD שאינו מטופל.

במחקר הראשון, שפורסם בכתב העת Pediatrics, החוקרים משבדיה בחנו את נתוני לידות צאצא יחיד שמאגר MBR (Medical Birth Register) השבדי בין 1 ביולי, 2006, ועד 31 בדצמבר, 2014. המאגר כולל את כל הלידות בשבדיה וקשור עם שלושה מאגרים ארציים אחרים הכוללים נתונים אודות מרשמים לטיפול תרופתי ואשפוזי יילודים ביחידות טיפול נמרץ.

המדגם  הסופי כלל 964,734 יילודים, מהם 1,591 (0.2%) שנחשפו לתרופות לטיפול ב-ADHD במהלך היריון  ו-9,475 יילודי נוספים (1%) לאימהות שנטלו את הטיפול לפני או אחרי ההיריון, אך לא במהלכו. מרבית העוברים נחשפו לתרופות סטימולנטיות (1,464, 92%), אך חלק קטן נחשף ל-Atomoxetine (165 עוברים).

שיעור האשפוזים ביחידות טיפול נמרץ ביילודים שנחשפו לתרופות במהלך ההיריון היה גבוה מזה שתועד בקרב יילודים לאימהות שלא נטלו את הטיפול במהלך ההיריון (יחס סיכויים מתוקן של 1.5). הסיכון גם היה גבוה יותר בהשוואה לילדים לאימהות שנטלו את התרופות טרם ההיריון או לאחריו (יחס סיכויים מתוקן של 1.2).

שימוש אימהי בתרופות ל-ADHD במהלך ההיריון לווה גם כן בשכיחות מוגברת של הפרעות במערכת העצבים המרכזית, דוגמת פרכוסים והיפטוניה מולדת בהשוואה לאלו שלא נחשפו כלל לתרופות (יחס סיכויים מתוקן של 1.9), או בעקבות חשיפה לפני ההיריון או לאחריו (יחס סיכויים מתוקן של 1.8). בנוסף, תרופות לטיפול ב-ADHD במהלך ההיריון לוו בסיכון מוגבר ללידה מוקדמת (יחס סיכויים מתוקן של 1.3).

בהשוואה לקבוצת הביקורת, נשים שנטלו תרופות ל-ADHD במהלך ההיריון היו צעירות יותר, עם שכיחות גבוהה יותר של השמנה, העדר ילדים, עישון, נטילת תרופות אחרות ומגורים ללא אבי הילד. הבדלים אלו היו בולטים במיוחד בנשים שנטלו את הטיפול התרופתי במהלך ההיריון. הבדלים אלו עשויים להעיד כי נשים הנדרשות לטיפול ל-ADHD במהלך ההיריון הן מלכתחילה קבוצה פגיעה יותר.

במחקר השני שפורסם במהדורת דצמבר של כתב העת Obstetrics  & Gynecology חוקרים מהרווארד בחנו את ההשפעות של תרופות סטימולנטיות ל-ADHD על הסיכון לרעלת היריון, היפרדות שליה, הפרעה בגדילת העובר ולידה מוקדמת.

מדגם המחקר כלל 1,466,792 נשים, שולל 4,846 נשים שנטלו תרופות סטימולנטיות ל-ADHD בשלב מסוים במהלך ההיריון, 453 נשים שנטלו Atomoxetine ו-1,461,493 ביקורות.

לאחר תקנון למשתנים דמוגרפיים, הריונות מרובי-עוברים, שימוש באלכוהול, טבק וסמים אחרים, עודף-משקל או השמנה ונוכחות מחלות מסוימות, החוקרים מצאו כי הטיפול התרופתי בסטימולנטים לווה בסיכון יחסי של 1.29 לרעלת היריון, כאשר משלב Amphetamine-Dextroamphetamine לווה בסיכון יחסי של 1.33.

בדומה, הטיפול בסטימולנטים לווה בסיכון יחסי מתוקן של 1.13 להיפרדות שליה, 0.91 ללידת תינוק קטן לגיל ההיריון ו-1.06 ללידה מוקדמת, בהשוואה לאלו שלא נחשפו לתרופות, אך כל ההבדלים לא היו מובהקים סטטיסטית. השימוש ב-Atomoxetine לא נקשר עם אחד התוצאים שנבחנו במחקר.

בהשוואה לנשים שהפסיקו את הטיפול בסטימולנטים לאחר המחצית הראשונה של ההיריון, המשך טיפול בתרופות אלו לווה בסיכון יחסי של 1.30 ללידה מוקדמת. המשך הטיפול לאורך ההיריון לווה גם בסיכון מוגבר להיפרדות שליה, רעלת היריון ולידת תינוק קטן לגיל ההיריון, אך הבדלים אלו לא היו מובהקים סטטיסטית.

המומחים כותבים כי ממצאי מחקרים אלו מעידים על סיכון מוגבר אפשרי ללידה מוקדמת על-רקע טיפול בתרופות סטימולנטיות ל-ADHD. עוד עולה כי הטיפול מעלה באופן מתון את הסיכון לרעלת היריון. עם זאת, לא זוהו עדויות לסיכון מוגבר לסיבוכי שליה על-רקע טיפול ב-Atomoxetine, מכאן עולה האפשרות כי טיפול זה עשוי להיות בטוח יותר לשימוש בהיריון, אם כי דרושים מחקרים נספים בנושא לאור מספר המקרים הקטן במחקרים הנוכחיים.

המחקרים מספקים מקור מסוים להרגעה לנשים הרות הזוכות לתועלת רבה מהטיפול ל-ADHD, מאחר והעליה האפשרית בסיבוכים פרינטאליים היא עליה מתונה.

Pediatrics. Published online November 1, 2017

Obstet Gynecol. 2017;130:1192-1201

לידיעה במדסקייפ