גישת טיפול אינטגרטיבי, הכוללת תרגילי מדיטציה, עשויה להיות יעילה יותר בטיפול בהתמכרות לניקוטין, בהשוואה לגישות הטיפול המקובלות כיום, כך עולה מנתונים מוקדמים של מחקר חדש, שפורסמו במהלך חודש דצמבר בכתב העת Frotinerss in Psychiatry.
החוקרים התבססו על מודל משל התמכרות ששילב סקירת ספרות של מחקרים בבני אדם ובבעלי חיים, עם ניסויים באמצעות משתתפים וירטואליים. מהתוצאות עלה כי ניתן להשיג שיעורי הפסקת עישון גבוהים יותר ושיעורי הישנות נמוכים יותר עם שילוב מדיטציה עם טיפול תרופתי וטיפול קוגניטיבי-התנהגותי במעשנים כבדים, במקום טיפול תרופתי עם שיחות בלבד.
החוקרים כותבים כי ידוע היטב כי טיפול תרופתי ממושך משפיע על מערכת התגמול במוח. התיאוריה האלוסטטית להתמכרות קובעת כי בבני אדם עם התמכרות לתרופות/סמים, ההתאמות העצביות מתבטאות בירידה כרונית במצב הרוח. לכן, במאמרם הם ביקשו להבין טוב יותר כיצד ההתאמות העצביות במוח פועלות במהלך הגברת צריכת תרופה ובמהלך הפוגה מהשימוש בחומר הפעיל.
הם ערכו סקירת ספרות ובחנו את התיאוריה האלוסטטית ע”י שילוב מודלים תרופתיים קיימים ומודלים התנהגותיים-קוגניטיביים. הם גם עקבו אחר משתתפים בשלושה מחקרי מקרה וירטואליים כחלק מהמחקר התיאורטי שכלל 21 תהליכים ביולוגיים ו-71 מדדים. כל מחקרי המקרים כללו משתתפים וירטואליים שעישנו סיגריות בפעם הראשונה, הפכו למעשנים כבדים, ולאחר מכן ביקשו להפסיק לעשן.
במחקר מקרה הראשון, המשתתף הוירטאולי לא קיבל כל התערבות תרפויטית בכל שלב. הניסוי המשולב מצא כי חל שינוי לרעה במצב הרוח של המשתתף לאחר עישון בפעם הראשונה או לאחר הישנות בעקבות תקופת הפסקת עישון. ממצאים אלו עמדו בקורלציה עם ההשפעה של למידה קוגניטיבית על צריכת תרופות. יתרה מזאת, השינויים במצ הרוח היו בולטים יותר ככל שמספר הסיגריות שעישן גדל. בתום המחקר, המשתתף עישן כשתי חפיסות סיגריות ביום.
מחקר מקרה שני כלל טיפול חליפי במשך 25 ימים. המשתתף הוירטואלי טופל במדבקת ניקוטין למשך חמישה ימים, לא קיבל כל טיפול במשך 15 ימים ולאחר מכן שב למדבקת ניקוטין למשך חמישה ימים נוספים. מהנתונים עלה כי התערבויות מעטות, אך ממושכת, הפחיתו את ההשפעה השלילית של התמכרות על מצב הרוח של המשתתף. בנוסף, שיעורי העישון צנחו ושיעורי הגמילה מעישון עלו כאשר הטיפול היה פעיל.
במחקר מקרה שלישי, המשתתף הוירטואלי עבר ארבעה תרגילי מדיטציה במהלך תקופות טיפול שארכו 2.5 ימים כל אחת, כאשר כל תרגיל ארך כ-15 שעות. בין שתי תקופות טיפול הייתה הפסקה ללא טיפול בת עשרה ימים. מהתוצאות עלה כי חל שיפור במצב הרוח וירידה במספר הסיגריות שישן במהלך התקופה הראשונה, עם ירידה גדולה עוד יותר במהלך תקופת הזמן השנייה. בנוסף, המשתתף עישן פחות מסיגריה ליום, עם שיעורי גמילה של כ-97% בתום המחקר, כך לפי שני המודלים הניסיוניים.
ממצאים אלו תומכים בסברה כי בחלק מהמכורים לניקוטין, התערבויות קצרות, במרווחי זמן קצרים, מועילות יותר מאשר התערבויות ארוכות יותר.
השאירו תגובה
רוצה להצטרף לדיון?תרגישו חופשי לתרום!