מתוצאות מחקר חדש, שפורסמו במהלך כנס PAINWeek, עולה כי למאמצים להפחתת הסיכון למינון-יתר ע”י הגבלת המרשמים למינון יומי נמוך מ-100 מ”ג תועלת מוגבלת.
המחקר נערך בתגובה לבקשת מנהל התרופות והמזון האמריקאי, בה קראה הסוכנות לרופאים לנקוט באמצעים שונים, כולל הגבלת מינון האופיואידים היומי למינון סף המקביל ל-100 מ”ג של מורפין בכל יום, להקלה על כאב שאינו על-רקע ממאירות, במטרה למנוע מקרים של מינון-יתר.
במטרה לבחון את הנושא החוקרים בחנו את נתוני התביעות לחברות ביטוח, שכללו מידע אודות למעלה מ-9.6 מיליון מבוטחים שהנפיקו אופיואידים חדשים בין ינואר 2008 ועד מרץ 2012. הם מצאו כי מבין התרופות שהונפקו, תועדו 3,224 מקרים של מינון-יתר (0.02 מקרים ל-100 שנות-אדם).
קרוב למחצית מהמקרים של מינון-יתר (44%) תועד בקרב נבדקים שלא קיבלו מרשם לאופיואידים בשלושים הימים שקדמו לנטילת מינון-יתר. בקרב חולים בגילאי 18-24 שנים, שיעור זה היה גבוה יותר (59%) וירד ל-30% בקרב אלו בגילאי 55-64 שנים.
בחולים שקיבלו גם מרשם לטיפול בתרופות סדטיביות או היפנוטיות, דוגמת בנזודיאזפינים, תועד יחס מנה-סיכון גבוה יותר.
הסיכון היחסי הלא-מתוקן למינון-יתר עמד על 1.15 עם קטגורית מינון אופיואידים של 100-200 מ”ג, בעוד שהסיכון היחסי עם מינון של 50-100 מ”ג עמד על 1.61. עם זאת, לאחר תקנון לסוג האופיואידים, גיל ונטילת טיפול בתרופות סדטיביות/היפנוטיות, הסיכון היחסי ירד ל-0.87 ו-0.81, בהתאמה.
בהשוואת קטגורית המינון הגבוה ביותר (מעל 350 מ”ג) אל מול הקטגוריה הנמוכה ביותר (מתחת ל-50 מ”ג) עלה סיכון יחסי מתוקן של 1.17.
הקשר בין מינון אופיואידים והסיכון למינון-יתר ירד באופן משמעותי לאחר תקנון לסוג האופיואידים, תרופות סדטיביות/היפנוטיות וגיל המטופלים, רמז לכך שהשוואת הסיכון למינון-יתר בחולים שקיבלו מינונים גבוהים לעומת נמוכים עשויה להיות מוטה לאור סוגי חולים שונים בקבוצות אלו. לאחר תקנון, סוג האופיואידים, גיל וטיפול בתרופות סדטיביות/היפנוטיות נותרו גורמים מנבאים משמעותיים של הסיכון למינון-יתר.
מתוך כנס PAINWeek
השאירו תגובה
רוצה להצטרף לדיון?תרגישו חופשי לתרום!