פערים בטיפול הראשוני בכאב כרוני שאינו על-רקע ממאירות, עשויים לתרום לאפידמיה של שימוש לרעה באופיואידים, כך עולה מתוצאות מחקר חדש שפורסמו בכתב העת Journal of the Canadian Rheumatology Association.
החוקרים מקנדה מדווחים כי רופאים נוטים לתת-הערכה של השכיחות של כאב מעורב במטופליהם בשיעור של למעלה מ-25%, וכי למעלה מ-40% אינם מתבססים על מדדי הערכה סטנדרטיים, דוגמת מדד VAS (Visual Analog Scale) ו-BPI (Brief Pain Inventory).
המחקר התצפיתי כלל סקר של 30 רופאים מקנדה ו-294 מטופליהם, ונועד לאסוף מידע בנוגע לביקורים של חולים בחודשים מאי-אוגוסט 2011.
הסקר כלל נתונים דמוגרפיים והיסטוריה סוציאלית, היסטוריה רפואית, הערכת כאב ויעדי טיפול. מרבית הרופאים (63%) עסקו ברפואה במשך למעלה מ-20 שנים. כמחציתם (47%) היו רופאי משפחה/רופאים כלליים עם עניין מיוחד בטיפול בכאב, 33% נוספים היו רופאי משפחה/רופאים כלליים ו-13% היו מומחים לטיפול בכאב.
33% מהחולים סבלו ממוגבלות ארוכת-טווח, 30% עבדו במשרה מלאה, 14% פרשו מעבודתם ו-5% סבלו ממוגבלות קצרת-טווח.
מחלות רקע רלבנטיות כללו הפרעות שינה (57%), דיכאון (49%), השמנה (30%), מחלות לב וכלי דם (21%), מחלות מצב רוח/הפרעות פסיכיאטריות אחרות (18%), הפרעות שימוש בחומרים (11%) והפרעה בתפקוד הכלייתי (3%).
מהמחקר עלה כי 54% מהרופאים התבססו על מדד VAS להערכת הכאב של המטופלים, ו-58% התבססו על מדד BPI.
בתחילת המחקר, רופאים העריכו כי 24% מהחולים סבלו מכאב נוסיספטיבי, 19% סבלו מכאב נוירופתי ו-38% סבלו מכאב מעורב. עם זאת, בהשוואה לציפיות, מהערכות החולים עלה כי שיעור חולים גבוה כמעט כפליים סבל מכאב מעורב (65%), ומרבית החולים קיבלו מרשם לטיפול בלמעלה מתרופה אחת להקלה על כאב, רמז לכך שרופאים קנדה מטפלים בכאב מעורב, מבלי שמודעים לכך.
החוקרים מצאו כי השימוש טיפולים לא-תרופתיים היה מועט, וטיפולים תרופתיים, כולל אופיואידים קצרי-טווח (57%), אופיואידים ארוכי-טווח (65%), נוגדי-דיכאון (49%) ונוגדי-פרכוסים (30%), היו בשימוש הנפוץ ביותר.
ממצאי המחקר מעידים על פערים הנוגעים לטיפול בכאב.
International Association for the Study of Pain 14th World Congress on Pain
השאירו תגובה
רוצה להצטרף לדיון?תרגישו חופשי לתרום!