מאת ד”ר בן פודה שקד

ממחקר חדש וארוך-טווח אשר פורסם בגיליון פברואר של ירחון Hepatology עולה כי חולים הסובלים מסטיאטוהפטיטיס שאיננה אלכוהולית (Non-alcoholic Steatohepatitis, NASH) מראים שיעור תמותה מוגבר בהשוואה לאוכלוסיה הכללית. בנוסף, מצאו החוקרים כי מחלת כבד הינה גורם המוות השלישי בשכיחותו בקרב חולים עם מחלת כבד שומני שאיננה אלכוהולית (Non-alcoholic Fatty Liver Disease, NAFLD).

החוקרים מסבירים כי לא ידוע מספיק אודות השרידות ארוכת-הטווח של חולים עם NAFLD בהשוואה לנבדקים עם רמות מוגברות של טרנסאמינזות מסיבות אחרות, או בהשוואה לאוכלוסייה הכללית. לפיכך, ביקשו במחקרם זה לבחון את התדירות של NAFLD בעוקבה של נבדקים אשר עברו ביופסיית כבד בין השנים 1980 ו-1984 בשל רמות מוגברות של אנזימי הכבד, וכן להעריך את שיעור התמותה בקרב חולים עם NAFLD לעומת האוכלוסייה הכללית בשבדיה.

במחקר נכללו 256 נבדקים בגיל ממוצע של 45±12 שנים בתחילת המחקר, 61% מהם גברים. ביופסיות הכבד קיבלו ציון ל-NAFLD ול-NASH על ידי חוקרים תוך שמירה על סמיות המאפיינים הקליניים של הנבדקים, וגורם המוות נקבע על פי נתונים מה-National Swedish Cause of Death Registry.

החוקרים מדווחים כי מבין 143 הנבדקים בהם אובחן כבד שומני, 25 (10%) סבלו ממחלת כבד שומני אלכוהולית ו-118 (46%) סבלו ממחלת כבד שומני שאיננה אלכוהולית (NAFLD), לרבות 51 נבדקים (20%) עם NASH ו-67 נבדקים (26%) עם Non-alcoholic bland steatosis. בתחילת המחקר, נמצא כי ל-9% מהנבדקים יש שחמת הכבד.

במהלך 28 שנות המעקב, 113 נבדקים (44%) מאוכלוסיית המחקר כולה מתו, וכך היה גם ב-47 (40%) מבין 118 הנבדקים אשר אובחנו כסובלים מ-NAFLD. מחלה קרדיווסקולארית עמדה בבסיס 37 מבין 113 מקרי התמותה, ו-16 מקרים יוחסו למחלות כבד. לאחר תקנון לערפלנים דוגמת גיל החולה, מינו, ותקופה קלנדרית, נמצא כי נבדקים עם NAFLD הראו שיעור תמותה מוגבר ב-69% לעומת האוכלוסיה השבדית הכללית (Standardized Mortality Ratio [SMR], 1.69; 95% CI = 1.24-2.25). נבדקים עם Bland Steatosis הראו עלייה של 55% בשיעור התמותה (SMR, 1.55; 95% CI = 0.98-2.32; p = 0.062) ואלו עם NASH הראו עלייה של 86% בשיעור התמותה (SMR, 1.86; 95% CI = 1.19-2.76; p = 0.007).

לדברי החוקרים, בהתבסס על תוצאותיהם אלו, חולים עם NASH מצויים בסיכון מוגבר לתמותה בהשוואה לאוכלוסייה הכללית. הם מוסיפים כי מחלת כבד הינה הסיבה השלישית בשכיחותה למוות בקרב חולים עם NAFLD. ככלל, חולים עם NAFLD מתים כתוצאה מסיבות הקשורות בכבד במידה רבה יותר לעומת האוכלוסייה הכללית, אם כי עדיין ניכר כי מחלה קרדיווסקולארית וממאירויות חוץ-כבדיות הינן הסיבה הראשונה והשנייה למוות בחולים אלו, בהתאמה.

בין מגבלות המחקר הנוכחי מזכירים החוקרים כי גודל המדגם היה קטן מכדי שניתן יהיה להסיק מסקנות משמעותיות, ובמיוחד כך עבור הנבדקים עם מחלות כבדיות שאינן NAFLD, וכי לא היה למחקר די חוזק על מנת להשוות את השרידות ארוכת הטווח. כמו כן, שיטת הדירוג של ה-NASH Clinical Research Network מתייחסת לדבריהם רק לקיומם ולחומרתם של סטיאטוזיס, התנפחות (Ballooning) של ההפטוציטיםודלקת לובולארית על מנת להבחין בין חולים בעלי NASH ודאי לכאלו בלעדיו.

החוקרים טוענים כי ממצאי המחקר הנוכחי תומכים בגישה אקטיבית יותר לאבחנה ולטיפול ב-NASH, תוך שימוש תכוף יותר בביופסיות כבד לצורך האבחון. לדבריהם, חולים עם NASH מצויים בסיכון מוגבר לתמותה, דבר אשר יש להתייחס אליו בקביעת הטיפול, ובתכנון אסטרטגיות טיפוליות חדשות.

במאמר מערכת שפורסם באותו גיליון ואשר מתייחס לפרסום הדברים, מציע מומחה בתחום כי הן הקיום והן החומרה של פיברוזיס קובעים שניהם את התמותה הכוללת והתמותה הקשורה-בכבד בקרב חולים עם NAFLD.

עם זאת, המומחה מדגיש כי עדיין לא ברור איזה מידע פרוגנוסטי ארוך טווח (אם בכלל) ניתן להפיק מדירוג חומרת הדלקת והתנפחות ההפטוציטים. לדבריו, רק מחקר מספיק גדול, כזה אשר יכלול מאות חולים אשר עוברים ביופסיית כבד ואחריהם יבוצע מעקב של מספר שנים ואף עשרות שנים, יוכל להשיב לשאלות אלו. בינתיים, המומחה מציע כי כאשר המומחה לכבד ניצב בפני ייעוץ לחולים בהקשר של הפרוגנוזה ארוכת הטווח, חשוב להקדיש תשומת לב רבה יותר לקיומו של פיברוזיס בביופסיית הכבד ולחומרתו, וזאת ללא תלות באם נעשתה אבחנה פתולוגית של NASH באם לאו.

Hepatology 2010

לידיעה במדסקייפ