Acute Pain

מטה-אנליזה חדשה: לא נמצא סיכון קרדיווסקולרי מוגבר לטיפול ב-etoricoxib (ארקוקסיה) בהשוואה לפלציבו או נפרוקסן (Minerva Cardioangiol)

ע”פ מטה-אנליזה חדשה לא נמצאה עלייה בסיכון הקרדיווסקולרי בטיפול בחוסם הסלקטיבי COX2 מסוג etoricoxib (ארקוקסיה, MSD) בהשוואה למטופלים בפלציבו.

בפתח המאמר מסבירים החוקרים כי המטה-אנליזה שביצעו נועדה להעריך אם ניתן לזהות סיכון לאירועים קרדיווסקולרים תחת שימוש בשני חוסמים סלקטיביים של COX2 , סלקוקסיב ואטוריקוקסיב . החוקרים מציינים כי בהתבסס על נתונים מהספרות, המטה אנליזה מנסה להעריך את ההסתברות לאירוע קרדיווסקולרי מג’ורי תחת שימוש בסלקוקסיב או אטוריקוקסיב ולהשוות אותה עם מטופלים שהיו בקבוצות פלציבו. מעבר לכך, החוקרים רצו גם להשוות את הסיכון הקרדיווסקולרי תחת אטוריקוקסיב וסלקוקסיב מול שימוש בנפרוקסן, מקבוצת ה-NSAIDs ששימש כקבוצת התייחסות.

המחקרים שנכללו במטה-אנליזה היו מחקרים אקראיים מבוקרים עם משך טיפול של 4 שבועות לפחות , ושהייתה בהן השוואה של סלקוקסיב או אטוריקוקסיב מול פלציבו או נפרוקסן. מעבר לכך, המחקרים שנכללו כללו את הסיכון ושיעורי ההיארעות של אוטם שריר הלב (MI), שבץ, או מוות קרדיווסקולרי. לצורך ההשוואה מול פלציבו, יעדי המחקר שנבחרו היו “אירועים ווסקולרים רציניים” , MI לא פטאלי, שבץ לא פטאלי ומוות מסיבה קרדיווסקולרית, בעוד שבהשוואה מול נפרוקסן יעדי המחקר היו MI או שבץ.

מתוך ההערכה של 41 מחקרים שהשוו סלקוקסיב עם פלציבו, מצאו החוקרים שיעור מובהק גבוה יותר של אירועים ווסקולרים רציניים בקבוצת הסלקוקסיב, בהשוואה לקבוצות הביקורת שטופלו עם פלציבו (סיכון יחסי 1.598 בטווח 1.048-2.438, P=0.029 ) .

מעבר לכך, במטופלים שהוקצו לטיפול בסלקוקסיב מצאו החוקרים שיעור של MI לא קטלני שהיה גדול פי 3 בהשוואה לפלציבו (סיכון יחסי 3.074, בטווח 1.375-6.873, , P=0.006 ) .

בניגוד לכך, החוקרים לא מצאו הבדלים מובהקים בין היארעות של שבץ לא קטלני או מוות קרדיווסקולרי בין מטופלים בסלקוקסיב בהשוואה לפלציבו.

יתרה מכך, מתוך מידע שהתקבל מ-17 מחקרים עם אטוריקוקסיב מול פלציבו , לא ניתן היה להדגים הבדל מובהק סטטיסטי עבור אף אחד מיעדי המחקר שהוגדרו. באשר להשוואה בין קוקסיבים לנפרוקסן, גם שם לא נמצאו הבדלים מובהקים עבור סיכון ל-MI או שבץ.

החוקרים מסכמים כי בהתבסס על המטה אנליזה, ניתן להצהיר שהתועלת הסימפטומטית הנגרמת בשל שימוש ממושך בסלקוקסיב עשויה להתקזז באופן חלקי בשל עליה בסיכון הווסקולרי, בעיקר בשל עליה בסיכון ל-MI שנמצאה במטופלים בסלקוקסיב, בהשוואה לפלציבו.

בניגוד לכך, מדגישים המחברים כי הוכח במטה אנליזה שטיפול באטוריקוקסיב אינו גורם לסיכון מוגבר לאירועים ווסקולרים רציניים בהשוואה גם לפלציבו ונפרוקסן.

המטה אנליזה הזו, לדעת החוקרים מראה כי החלופה ל-COXIBs , כפי שיוצגה ע”י נפרוקסן, אינה מראה תועלת מובהקת מבחינת סיכון קרדיווסקולרי מופחת.

לכן, בהתחשב בכך שהעלייה בהיארעות לאירועים קרדיווסקולרים הקשורה לטיפול בסלקוקסיב היא קטנה במונחים אבסולוטיים, החוקרים סבורים כי יהיה זה נכון להצהיר שסלקוקסיב היא עדיין תרופה שהתועלת שלה עולה על הסיכון הפוטנציאלי לתופעות לוואי קרדיווסקולריות.

Minerva Cardioangiol.2014 Dec;62(6):437-48

הערת המערכת: כאמור, ע”פ המטה אנליזה אטוריקוקסיב לא נמצא קשור לסיכון קרדיווסקולרי מוגבר לא בהשוואה לפלציבו ולא מול נפרוקסן.

0 תגובות

השאירו תגובה

רוצה להצטרף לדיון?
תרגישו חופשי לתרום!

כתיבת תגובה

מידע נוסף לעיונך

כתבות בנושאים דומים

הנך גולש/ת באתר כאורח/ת.

במידה והנך מנוי את/ה מוזמן/ת לבצע כניסה מזוהה וליהנות מגישה לכל התכנים המיועדים למנויים
להמשך גלישה כאורח סגור חלון זה