תסמונת שחלות פוליציסטיות (Polycystic Ovary Syndrome) הינה הפרעה הטרוגנית, המתאפיינת בהיפראנדרוגניזם והפרעות ביוץ, כאשר בתלות בקריטריונים המשמשים לקביעת האבחנה, שכיחותה נעה סביב 6-20% מהנשים בגיל הפוריות. תסמיני המחלה מופיעים במהלך שנות ההתבגרות המוקדמות, כאשר לאור השכיחות הגבוהה של מחזור לא-סדיר, העדר ביוץ ואקנה בגיל זה גם במתבגרות בריאות, לעיתים קשה להגיע לאבחנה.

בעוד שקריטריוני רוטרדם מקובלים לשימוש בנשים מבוגרות, הוצעו קריטריונים אבחנתיים שונים לתסמונת שחלות פוליציסטיות במתבגרות. מאפיינים אבחנתיים במתבגרות כוללים אי-סדירות של מחזורי הווסת, היפראנדרוגניזם קליני ו/או עודף אנדרוגנים בבדיקות מעבדה. ממצאי בדיקת אולטרה-סאונד אינם נדרשים לאבחנת תסמונת שחלות פוליציסטיות במתבגרות.

גם לפני קביעת אבחנה דפיניטיבית של תסמונת שחלות פוליציסטיות, במתבגרות עם סימנים קליניים של עודף אנדרוגנים והפרעות מחזור, ניתן לקבוע כי מדובר במטופלת בסיכון לתסמונת שחלות פוליציסטיות.

הטיפול בנשים בסיכון ואלו עם אבחנה מאושרת של תסמונת שחלות פוליציסטיות כולל הדרכה, התערבויות לשינוי אורחות חיים וטיפול להקלה על התסמינים. ההתערבויות כוללות מתן מטפורמין, גלולות משולבות למניעת היריון, Spironolactone וטיפולים מקומיים לאקנה ושיעור-יתר.

מעבר להערכת תחלואה נלווית אופיינית, הטיפול צריך לכלול גם ביקורי מעקב סדירים ומעבר מתוכנן לטיפול בידי רופאים המטפלים במבוגרות. חשוב להכיר את הפתוגנזה של תסמונת שחלות פוליציסטיות, שכן ידע זה יאפשר לזהות מוקדם יותר בנות בעלות נטיה גבוהה לפתח את ההפרעה.

J Endo Soc. 2019;3(8):1545-1573

לידיעה במדסקייפ