מחקר רטרוספקטיבי גדול מאשר את הממצאים עליהם דווח במחקר קודם, לפיהם התנהגות אובדנית בחולים הסובלים מאקנה חמורה קשורה למחלה עצמה ולא לטיפול ב-Isotretinoin (רואקוטן).

כמו כן, מהמחקר עולה כי תתכן עלייה בסיכון במהלך ועד שנה לאחר הטיפול ב- Isotretinoin. עם זאת, החוקרים מדגישים כי העלייה בסיכון נובעת ככל הנראה מאקנה עצמה, ולא מהטיפול התרופתי.

לדברי החוקרים, אקנה חמורה אינה הפרעה שגרתית; בהעדר טיפול ב- Isotretinoin היא מלווה בסיכון מוגבר לניסיונות אובדניים. Isotretinoin שימש לטיפול באקנה משנות השמונים של המאה הקודמת, עם יעילות מוכחת. למרות שהחוקרים מציינים כי ישנו מחקר שקשר בין התרופה ובין דיכאון והתנהגות אובדנית, הממצאים היו שנויים במחלוקת.

הקשר בין אקנה, תחלואה פסיכיאטרית וניסיונות אובדניים תואר בעבר, וחלק מהחוקרים מצאו כי Isotretinoin למעשה הביא לשיפור בחרדה ובדיכאון בעקבות היעלמות הנגעים הפוגעים במראה הפנים.

החוקרים שיערו כי חולים עם אקנה מצויים בסיכון מוגבר לאובדנות ללא קשר לשאלה אם נוטלים Isotretinoin או לאו. הם בחנו את הנתונים אודות 5756 משתתפים בגילאי 15-49 שנים שקיבלו מרשם לטיפול ב- Isotretinoin עקב אקנה חמורה, בין השנים 1980-1989.

המדגם כלל 3613 גברים. הגיל הממוצע של המשתתפים כאשר קיבלו לראשונה מרשם לטיפול ב- Isotretinoin עמד על 22 שנים בגברים ו-27 שנים בנשים.

היעד העיקרי של המחקר היה שיעור SIR (Standardized Incidence Ratio), שחושב עד 3 שנים לפני, במהלך ועד 15 שנים לאחר תום הטיפול.

128 משתתפים אושפזו לבית החולים בשל ניסיון אובדני. במהלך השנה שלפני הטיפול, שיעור SIR לניסיון אובדני עלה ב-1.57 (95% CI = 0.86-2.63) לכל הניסיונות האובדניים, כולל ניסיונות חוזרים, ו-1.36 עבור ניסיון אובדני ראשון בלבד (95% CI = 0.65-2.50).

שיעור SIR במהלך ועד שישה חודשים לאחר הטיפול עמדו על 1.78 עבור כל הניסיונות האובדניים ו-1.93 עבור ניסיון אובדני ראשון.

החוקרים מדווחים כי שלוש שנים לאחר הפסקת הטיפול, מספר הניסיונות האובדניים היה קרוב למספר הצפוי ונותר כך במהלך 15 שנות מעקב, עם שיעור SIR של 1.04 עבור כלל הניסיונות האובדניים ו-0.97 עבור ניסיון אובדני ראשון.

החוקרים משערים כי הממצאים לפיהם הסיכון הגבוה ביותר לניסיון אובדני היה בתוך שישה חודשים לאחר תום הטיפול עשויים לנבוע מכך שבחולים בהם חל שיפור במראה הגופני בעקבות הטיפול, היו מוטרדים אם לא חל שיפור בחייהם החברתיים.

החוקרים מדגישים כי הם אינם יכולים לשלול את האפשרות כי הסיכון המוגבר לניסיונות אובדניים במהלך הטיפול ושישה חודשים לאחר הטיפול, נובע מחשיפה ל- Isotretinoin. עם זאת, פרשנות סבירה יותר היא כי האקנה החמורה ברקע עשויה להסביר את הסיכון המוגבר.

ממצאים אלו תומכים בתוצאות מחקר שפורסם לאחרונה, לפיו מחשבות אובדניות באוכלוסיה זו עשויות להעיד על נטל המחלה, ולא הטיפול ב- Isotretinoin.

על רופאים הרושמים טיפול ב- Isotretinoin להיות מודעים להיסטוריה של בעיות פסיכיאטריות, דוגמת אובדנות, כאשר שוקלים התחלת טיפול זה. חשוב לקחת בחשבון את העובדה כי השכיחות המוגברת של ניסיונות אובדניים נותרת גם זמן רב לאחר הפסקת הטיפול. מסיבה זו, דרוש ניטור הדוק אחר המצב הנפשי של החולים המטופלים ב- Isotretinoin, כמו גם אלו עם אקנה חמורה.

BMJ. Published online November 11, 2010

לידיעה במדסקייפ