מאת ד”ר נגה ליפשיץ

מתוצאות מחקר שפורסם בגיליון יוני 2010 של ה- Archives of Pediatric and Adolescent Medicine, עולה כי ילדים לאימהות העוברות התעללות כרונית מצד בן זוגן עלולים לסבול מסיכוי מוגבר להשמנת יתר.

החוקרים מדווחים כי 16.5% מהילדים שאמהותיהם דיווחו על אלימות כלשהי מצד בן זוגן סבלו מהשמנת יתר בגיל 5 שנים, וכי לילדים לאימהות שדיווחו על התעללות כרונית היה סיכוי גבוה ב-80% לסבול מהשמנת יתר.

החוקרים כותבים כי ילדים הסובלים מהשמנה נמצאים בסיכון גבוה יותר לסבול מהשמנה בבגרות ומתחלואה קרדיווסקולארית ומטבולית, מפגיעה בפוריות ומסיבוכים רגשיים. לדבריהם, 3-10 מיליון ילדים בגילאי 3-17 שנים נחשפים לאלימות של בן הזוג כלפי אמהותיהם, רבים מהם צעירים מגיל 5 שנים. החוקרים מסבירים כי הן חשיפה לאלימות במשפחה והן השמנה בילדות הן בעיות עם השלכה בריאותית משמעותית בגיל המבוגר. בעבודות קודמות נמצא קשר בין השמנה ובין הפרעה לתפקוד המשפחה, אך עד כה נערכו מחקרים בודדים לבדיקת הקשר בין אלימות במשפחה ובין הסיכון להשמנה בילדים צעירים.

במחקר הנוכחי בדקו החוקרים נתונים על 1,595 ילדים והוריהם שהשתתפו במחקר ה- Fragile Families and Child Well-being Study (FFCWS). הילדים נולדו בשנים 1998-2000, ו-51.2% מהם היו בנים. החוקרים ראיינו את האימהות בבית החולים בסמוך ללידה ולאחר מכן ביצעו ראיונות טלפוניים כ-12, 36 ו-60 חודשים מהלידה. האימהות נשאלו על התעללות מגבילה, מינית או פיזית מצד בן זוגן. אלימות כרונית מצד בן הזוג הוגדרה כחשיפה אימהית כלשהי לאלימות מצד בן הזוג במהלך ההריון או השנה הראשונה לחיי הילד, וגם במהלך הילדות המוקדמת (36-60 חודשים). בנוסף ערכו החוקרים ביקורי בית כ-36 ו-60 חודשים מהלידה, שכללו הערכת מדד מסת הגוף (BMI) של הילדים. בביקורים אלו נשאלו האימהות על בטיחות השכונה ע”פ סולם ה- Neighborhood Environment for Children Rating Scale.

מתוצאות המחקר עולה כי 49.4% מהאימהות שהשתתפו במחקר דיווחו על צורה כלשהי של אלימות מצד בן זוגן, ו-16.8% מהן סבלו מאלימות כרונית מצד בן הזוג. במחקר נמצא כי ילדים לאימהות שדיווחו על אלימות כרונית מצד בן זוגן סבלו מסיכוי מוגבר להשמנה בגיל 5 שנים, בהשוואה לילדים לאימהות שלא דיווחו על אלימות (OR 1.80, 95% CI 1.24-2.61).

כמו כן נמצא, כי לבנות לאימהות עם היסטוריה של אלימות מצד בן הזוג היה סיכוי מוגבר להשמנה בגיל 5 שנים (OR 2.21, 95% CI 1.30-3.75), בהשוואה לבנים במצב דומה (OR 1.66, 95 CI 0.94-2.93).

החוקרים מוסיפים כי לילדים לאימהות שדיווחו על אלימות כלשהי מצד בן זוגן ועל מגורים בשכונות פחות בטוחות, נמצא סיכון גבוה יותר להשמנה (OR 1.56, 95% CI 1.03-2.36).

הם מדגישים כי התוצאות נותרו מובהקות גם לאחר תקנון לערפלנים אפשריים שונים, כולל דיכאון אימהי, עישון אימהי במהלך ההיריון וכן משקל הלידה של הילד.

לאור התוצאות כותבים החוקרים כי ייתכן שאלימות של בן הזוג כלפי האם עלולה לפגוע בתחושת האחריות האימהית לצרכים החברתיים והרגשיים של הילד ולכן להשפיע על הרגלי ההאכלה, וכי חשיפה של הילדים לאלימות במשפחה עלולה לפתח אצלם דפוסים של ניחום עצמי באמצעות האוכל. הם מציינים כי עקה כרונית עלולה לפגוע בתפקוד ציר ההיפותלמוס-היפופיזה ולהוביל להפרעה למערכות הנוירו-אנדוקריניות הקשורות לבקרת התיאבון, וכן להפרעה לבקרה ההורמונאלית ולפגיעה בפיזור השומן הויסרלי.

החוקרים מדגישים כי בילדים שנחשפו לאלימות במשפחה בגיל צעיר מאוד בלבד לא נמצא סיכון גבוה יותר להשמנה, בהשוואה לילדים לאימהות שלא דיווחו על אלימות בבית. לדבריהם, זהו ממצא מעודד, שעשוי לרמוז כי התערבות והפסקת האלימות בבית עשויה לצמצם את הסיכון לבריאות הילד.

הם מסכמים כי חשוב להעמיק את הבנת ההשלכות של אלימות במשפחה על הסיכון להשמנה, ומוסיפים כי תכניות לזיהוי, מניעה והתערבות עשויות לצמצם לא רק את האלימות במשפחה אלא גם לשפר את בריאות הילד.

לדברי מומחית מהתחום, ילדים שחשופים לאלימות במשפחה עלולים לסבול מבעיות פיזיות ורגשיות. היא ציינה כי בספרות קיים מעט מידע על הקשר בין אלימות במשפחה ובין פגיעה בריאותית בילדים, והוסיפה כי דרושים מחקרים נוספים בנושא, על מנת לבחון האם קיימים תחומים נוספים שעלולים להיפגע בשל חשיפה לאלימות במשפחה, ולהבין את המנגנונים הפיזיולוגים המעורבים. כמו כן, יש לבחון מהי הדרך הטובה ביותר לשאול את ההורה על אלימות במשפחה, ואילו התערבויות קצרות טווח מתאימות לילדים ולמשפחותיהם.

Arch Pediatr Adolesc Med. 2010;164:540-546.

לידיעה במדסקייפ