דיכאון וחרדה בחולים עם מחלת הנטינגטון מלווים בסיכון מוגבר להתקדמות מחלת הנטינגטון ותמותה מכל-סיבה, אך התחלת טיפול בנוגדי-דיכאון מלווה בסיכון מופחת לתוצאים אלו, כך עולה מתוצאות מחקר חדש שפורסמו בכתב העת Brain.

החוקרים בחנו את הנתונים ממחקר ENROLL-HD, מחקר תצפיתי עולמי הנמשך בימים אלו, וזיהו למעלה מ-6,000 מבוגרים עם מחלת הנטינגטון שלא קיבלו בעבר טיפול בנוגדי-דיכאון ולא סבלו מתסמינים פסיכיאטריים.

במהלך המחקר, אירועי דיכאון וחרדה תועדו בלמעלה מ -3,000 משתתפים. מבין 1,877 החולים שפיתחו תסמינים כאשר לא היו תחת טיפול בנוגדי-דיכאון, 10% החלו בטיפול בנוגדי-דיכאון טרם המעקב הבא וקרוב ל-90% לא החלו בטיפול.

התוצאים שנבחנו כללו את התקדמות המחלה, כפי שנקבע לפי מדד מחלה משולב שכלל את Stroop Word Reading Task עם מדד Symbol Digit Modality Task, יכולת תפקודית כוללת ומדד מוטורי של Unified HD Rating Scale. עוד נבחנו שיעורי התמותה מכל-סיבה ושיעורי אובדנות.

מהנתונים עולה כי חרדה ודיכאון היו אחראיים למעל 80% מההתוויות לטיפול בנוגדי-דיכאון. מדד המחלה המשולב הידרדר ב-0.46 בכל שנה, כאשר זוהה קשר בין אירוע יחיד של תסמינים פסיכיאטריים ובין ירידה נוספת של 0.06 בכל שנה.

תסמינים פסיכיאטריים נקשרו עם סיכון מוגבר לתמותה מכל-סיבה (יחס סיכון של 1.5). בחולים עם הופעה חדשה של תסמינים פסיכיאטריים, התחת טיפול בנוגדי-דיכאון לוותה בהאטת התקדמות מחלה, עם ירידה במדד השנתי המשולב מ-0.89 ל-0.53 נקודות (p=0.002) וירידה בתמותה מכל-סיבה (יחס סיכון של 0.38, p=0.04). בחולים שקיבלו טיפול משך ההישרדות הממוצע עמד על 1,180.9 ימים, בהשוואה ל-700.8 ימים באלו שלא קיבלו טיפול.

מניתוח הנתונים עלה עוד כי טיפול בנוגדי-דיכאון טריציקליים ותכשירים אטיפיים לווה בסיכון מופחת משמעותית לתמותה מכל-סיבה, טיפול ב-SSRI לווה בסיכון מופחת לאובדנות בלבד וטיפול ב-SNRI לווה בהפחתת הסיכון רק לתמותה שאינה על-רקע אובדנות.

החוקרים מסכמים וכותבים כי ממצאי המחקר מעידים כי ניתן להפחית את הסיכון לתמותה ולהאט את התקדמות המחלה בחולים עם מחלת הנטינגטון עם טיפול בנוגדי-דיכאון. הממצאים עשויים להיות תקפים למגוון מחלות נוירו-דגנרטיביות אחרות ומעלים את האפשרות למנגנונים נוספים התורמים להתקדמות המחלה בחולים עם מחלת הנטינגטון.

Brain, Jan 21, 2026

לידיעה במדסקייפ