במבוגרים עם מסת שומן גבוהה יותר תועד סיכון מוגבר לשלשול כרוני, כך מדווחים חוקרים מסין במאמר חדש שפורסם בכתב העת Digestive Diseases and Sciences. עם זאת, מדד זה לבדו הדגים יכולת מתונה בלבד לזהות את החולים עם הפרעה זו.

ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי עוד ועוד עדויות קושרות בין השמנה ובין שלשול, כאשר מסת שומן יחסית מוכרת יותר ויותר כסמן טוב יותר לשומן ויסראלי לעומת מדד מסת הגוף. כעת הם בחנו את הקשר בין מסת שומן יחסית ובין שכיחות שלשול כרוני.

מחקר החתך התבסס על נתונים לשנים 2005-2010 ממדגם ארצי מייצג בארצות הברית וכלל מבוגרים בגילאי 20 שנים ומעלה. מסת שומן יחסי חושבה באמצעות נוסחה הכוללת את הגובה והיקף המותניים. המבוגרים סווגו לארבעה רבעונים על-פי מסת שומן יחסי.  המשתתפים דיווחו על המרקם והצורה של הצואה על-בסיס מדד Bristol Stool Form Scale, כאשר סוגים 6-7 סווגו כשלשול כרוני.

הניתוח הסופי כלל 11,218 מבוגרים (51.6% נשים); 854 סבלו משלשול כרוני.

כל עליה של יחידה אחת במסת שומן יחסי לוותה בעליה של 7% בסיכוי לשלשול כרוני (p<0.001) במודל מתוקן במלואו.

במבוגרים ברבעון העליון של מסת שומן יחסי תועד סיכוי גבוה פי 2.39 לשלשול כרוני, בהשוואה לאלו ברבעון התחתון (p=0.012), כאשר הסיכויים עלו עם עליה ברבעון מסת שומן (p=0.023). הקשר היה משמעותי יותר במבוגרים עם מדד מסת גוף גבוה יותר או רמת פעילות גופנית גבוהה יותר.

מסת שומן יחסי הדגימה יכולת מנבאת מתונה להופעת שלשול כרוני עם שטח מתחת לעקומת ה-ROC של 0.59.

החוקרים מסכמים וכותבים כי ממצאי המחקר מספקים תובנות חדשות באשר להטרוגניות של הפרעות במערכת העיכול על-רקע השמנת-יתר.

Dig Dis Sciences, Feb 2026

לידיעה במדסקייפ