בחולים עם אי-ספיקת לב ומקטע פליטה ירוד קלות או מקטע פליטה שמור של חדר שמאל ורמות מגנזיום גבוהות בדם תועד סיכון מוגבר לתמותה קרדיווסקולארית או אשפוז עקב אי-ספיקת לב, בהשוואה לחולים בזרוע הפלסבו, כך עולה מתוצאות מחקר חדש שפורסמו בכתב העת JACC: Heart Failure. הטיפול ב- Empagliflozin לווה בעליה ברמות מגנזיום בתוך ארבעה שבועות ובסיכון מופחת לאירועים לבביים בחולים עם רמות מגנזיום גבוהות יותר.

החוקרים ההשלימו ניתוח פוסט-הוק של נתוני מחקר EMPEROR-Preserved להערכת דפוסי רמות מגנזיום בדם והשפעות טיפול ב- Empagliflozin בחולים עם אי-ספיקת לב ומקטע פליטה ירוד מעט או שמור של חדר שמאל.

מדגם המחקר כלל 5,988 מבוגרים עם אי-ספיקת לב כרונית (מדד NYHA של II-IV; מקטע פליטה של חדר שמאל של מעל 40%) מ-622 אתרים ב-23 מדינות. הגיל הממוצע של המשתתפים במחקר נע בין 70.8 ל-74.2 שנים וכמחציתם היו גברים.

החולים חולקו באקראי לקבלת פלסבו או Empagliflozin במינון 10 מ”ג פעם ביום, בנוסף לטיפול הסטנדרטי. רמות מגנזיום בדם נבדקו בתחילת המחקר, לאחר 4, 12, 32 ו-52 שבועות; וכל 24 שבועות לאחר מכן. הרמות ההתחלתיות סווגו לרבעונים (מהרבעון הנמוך ביותר לגבוה ביותר), כאשר הרבעון השלישי (האמצעי) שימש כקבוצת הייחוס להשוואות.

התוצא העיקרי היה משלב מרווח זמן עד לתמותה קרדיווסקולארית או אשפוז בשל אי-ספיקת לב, כפי שנקבע לאורך חציון משך מעקב של 26.2 חודשים.

בקרב חולים בזרוע הפלסבו עם רמות מגנזיום הגבוהות ביותר תועד סיכון גבוה ב-44% לתוצא העיקרי, בהשוואה לאלו ברבעון השלישי (יחס סיכון מתוקן של 1.44, p=0.010).

בחולים תחת טיפול ב- Empagliflozin עם רמות מגנזיום גבוהות יותר בתחילת המחקר תועד סיכון נמוך יותר לתוצא העיקרי, בהשוואה לאלו בזרוע הפלסבו, כאשר ברבעון החמישי תועד סיכון נמוך ב-40%; יחסי הסיכון פחתו מהרבעון הראשון לחמישי.

לאחר ארבעה שבועות, בחולים בזרוע הטיפול ב- Empagliflozin תועדו רמות מגנזיום בדם שהיו גבוהות ב-0.05 מילימול/ליטר בהשוואה לאלו בזרוע הפלסבו, כאשר עליה זו נותרה לאורך זמן. הסיכויים לרמות מגנזיום נמוכות מ-0.75 מילימול/ליטר היה נמוך ב-70% והסיכוי לרמות גבוהות מ-0.90 מילימול/ליטר היה גבוה יותר מפי שלושה (p<0.001 בשני המקרים).

חולים עם רמות מגנזיום גבוהות יותר היו מבוגרים יותר ועם קצב פינוי גלומרולארי משוער נמוך יותר ושכיחות גבוהה יותר של פרפור פרוזדורים. באלו עם רמות מגנזיום נמוכות יותר תועדו שיעורי הימצאות גבוהים יותר של וכרת ושימוש תדיר יותר בתיאזידים.

החוקרים מסכמים וכותבים כי ממצאי המחקר מעידים כי רמות מגנזיום גבוהות בדם אינן מהוות גורם פרוגנוסטי שלילי בחולים עם אי-ספיקת לב ומקטע פליטה שמור או ירוד מעט, כל עוד הם מטופלים במעכבי SGLT-2.

JACC: Heart Failure, Jan 8, 2026

לידיעה במדסקייפ