שתי ההנחיות מתבססות על הקונצנזוס המדעי של ה־ILCOR, אך מכילות הבדלים מעשיים הנובעים ממסורות אזוריות, מהיקף המסמך ומפרשנות של חסרים מחקריים.
כותרת, גישה כללית ומבנה האלגוריתם
* היקף ומיקוד המסמך: בעוד ההנחיות האמריקאיות מתמקדות במונח ‘החייאה’ (Resuscitation), הכותרת האירופאית שמה דגש רחב יותר על ‘תמיכה במעבר’ (Transition) מחיים תוך־רחמיים לחיים חוץ־רחמיים, מתוך הבנה שמרבית היילודים אינם זקוקים להחייאה מלאה.
* מבנה תרשים ההחייאה (Algorithm): האלגוריתם של ה־AHA-AAP פשוט יותר מבחינה ויזואלית, מספק ראייה רחבה של ‘שרשרת הטיפול’ (כולל הכנה טרום־לידתית ומעקב פוסט־נטלי), ונועד לשמש כעזר קוגניטיבי במצבי לחץ. לעומת זאת, האלגוריתם של ה־ERC מפורט משמעותית וכולל בתוכו פרמטרים מספריים להנשמה (גבולות לחץ, ריכוזי חמצן, קצב), התייחסות לפגים קיצוניים וטבלת מינוני תרופות המשולבת בתרשים. מסמך ה־ERC מהווה מסמך מקיף העומד בפני עצמו, בעוד ה־AHA-AAP מסתמך על תוכנית ההדרכה המשלימה (NRP) לקבלת מלוא הפרטים האופרטיביים.
ניהול חבל הטבור (Cord Management)
שני הארגונים מסכימים על החשיבות של השהיית חיתוך חבל הטבור (Deferred cord clamping) למשך 60 שניות לפחות במרבית היילודים והפגים שאינם דורשים החייאה מיידית.
* באלגוריתם, ה־ERC מורה במפורש על השהיית החיתוך, ללא חלופות. ה־AHA-AAP נוקט בגישה גמישה יותר ומנחה “להתחיל בתוכנית ניהול חבל הטבור,” תוך הכרה בכך שיש כמה התערבויות אפשריות (כולל סחיטת חבל הטבור או חיתוך מוקדם) בהתאם למצב הקליני.
* שני הארגונים רואים בסחיטת חבל הטבור (Cord milking) חלופה סבירה בפגים משבוע 28 לפחות כאשר לא ניתן להשהות את חיתוך החבל.
ייצוב ראשוני ופתיחת נתיב אוויר
קיימת מחלוקת קלה בגישה לטיפול בחסימת נתיב אוויר. ה־AHA-AAP מנחים כי ניתן לשאוב הפרשות מהפה ומהאף כאשר יש חשד לחסימה נשימתית, בעוד ה־ERC ממליצים לבצע שאיפה “תחת הסתכלות ישירה” (Direct vision). שתי ההמלצות מבוססות על דעת מומחים ולא על ראיות מחקריות חזקות.
אסטרטגיות הנשמה (Ventilation) – ההבדל הקליני המשמעותי ביותר
ביסוס הנשמה יעילה נותר השלב הקריטי ביותר בהחייאה בשתי ההנחיות. עם זאת, הגישות הטכניות שונות:
* הנשמות ראשוניות: ה־ERC מנחה לתת 5 הנשמות התחלתיות ממושכות (Inflations) של 2–3 שניות כל אחת, טכניקה שהיא מסורת אירופית רבת שנים. ה־AHA-AAP לא ממליץ על הנשמות ממושכות במכוון, אלא על התחלת הנשמה בקצב של 30–60 לדקה עם זמן שאיפה קצר של 0.5–1 שניות.
* לחצי הנשמה (PIP ו־PEEP):
* ה־AHA-AAP ממליצים על התחלת הנשמה בלחץ שיא (PIP) של 20–30 cmH2O, עם לחץ חיובי בסוף נשיפה (PEEP) של cmH2O 5.
* ה־ERC מדויקים יותר ומבחינים לפי גיל הריון: שבוע 32 לפחות יקבלו PIP של 30cmH2O, ופגים שטרם הגיעו לשבוע 32 יקבלו cmH2O25. בנוסף, הם ממליצים על PEEP גבוה יותר של 6cmH2O.
* טכניקת מסכה וקיבוע נתיב אוויר: ה־ERC ממליץ באופן פעיל על שימוש בטכניקת הנשמה בשני מטפלים (Two-person technique) עם שימוש בדחיקת לסת (Jaw thrust) ככלי ראשוני להפחתת דלף ולשיפור הפינוי האוויר. ב־AHA-AAP, טכניקה זו אינה מומלצת במפורש באלגוריתם, אלא מוזכרת בספרות ההדרכה כאחד מצעדי התיקון לנתיב האוויר.
* הערכת יעילות ההנשמה: ה־AHA-AAP הגדיר סף מספרי חד וברור של 100 פעימות לדקה לבחינת יעילות ההנשמה והנשימה, לעומת ה־ERC המנחה את המטפל לבדוק באופן כללי אם קצב הלב נמצא במגמת עלייה. עם זאת, שני הארגונים משתמשים בסף של 60 פעימות לדקה לתחילת עיסויי חזה.
מתן חמצן והגדרת יעדי סטורציה
זה אחד השינויים הבולטים לשנת 2025 לאור מחקרים שהראו קשר לירידה בתמותה במתן חמצן גבוה לפגים קיצוניים. שני הארגונים הרחיבו את טווח ריכוז החמצן ההתחלתי (FiO2) עבור הפגים הקטנים ביותר ל־30%–100%.
* AHA-AAP יצרו שלוש חלוקות גיל: <32 שבועות (30%–100%), 32–34 שבועות (21%–30%), ו־ ≥35 שבועות (21%).
* ERC יצרו שתי חלוקות גיל בלבד: <32 שבועות (30%–100%), ו־ ≥32 שבועות (21%).
בנוסף, בעקבות הקושי במדידת סטורציה בשניות הראשונות והעלייה בשימוש בהשהיית חיתוך חבל הטבור, עודכנו טבלאות יעדי הסטורציה. יעד המדידה הראשון בטבלת ה־AHA-AAP מתחיל כעת משתי דקות, ואילו ב־ERC משלוש דקות, כששניהם מכוונים לסטורציה פרה־דוקטלית של יותר מ־80% ב־5 דקות חיים בקרב פגים.
נקודות הסכמה עיקריות נוספות (Concordance)
למרות ההבדלים, קיימת הסכמה רחבה במספר סוגיות קליניות מרכזיות:
- התקני אוויר סופרא־גלוטיים (Supraglottic airways): שני הארגונים הרחיבו את השימוש בהם ומאפשרים את החלפת מסכת הפנים בהתקן סופרא־גלוטי כממשק הנשמה ראשוני במידת הצורך.
- וידאו־לרינגוסקופיה: קיימת המלצה משותפת על שימוש בווידאו־לרינגוסקופ ככלי לשיפור אחוזי ההצלחה באינטובציה (אם כי ה־ERC מספקים המלצה חזקה יותר).
- הפסקת החייאה ושינוי מטרות טיפול: שני הארגונים מסכימים כי 20 דקות של מאמצי החייאה מלאים ללא סימני שיפור הם חלון זמן סביר לשקילה מחדש של מטרות הטיפול (הסכמה שנשמרה מאז 2020).
- תרופות: בגרסאות 2025 קיימת המלצה גורפת כנגד שימוש שגרתי בסודיום ביקרבונט, עקב חוסר עדויות ליעילותו וסכנה לנזק.
לסיכום, שתי ההנחיות מקדמות טיפול מבוסס פתופיזיולוגיה הממוקד ביילוד ובמשפחתו. מרבית ההבדלים (כגון משך ההנשמה הראשונית, חלוקות מדויקות לחמצן וטכניקות מסכה) משקפים אזורים שבהם המידע המחקרי באיכות נמוכה או לוקה בחסר, ועל כן מסתמכים על דעות מומחים והבדלים פדגוגיים מקומיים. מוסדות ויחידות אזוריות נדרשים לבחור את המסגרת המתאימה ביותר לתשתיות, לאופי הצוותים ולפרוטוקולים המקומיים שלהם וזאת כדי לשמור על אחידות בטיפול.
2025 American and European Guidelines on Neonatal Resuscitation: Concordance and Differences Trevisanuto D, Ramaswamy VV, Nimbalkar S, Weiner GM
ISSN: 1661-7800 (Print), eISSN: 1661-7819 (Online)
הערות עורך:
זה שנים שהאיגוד הישראלי מסתמך על ההנחיות האמריקאיות (AHA-AAP) ולא על ההנחיות האירופיות. ניתן לנסות ולראות אם יש בהמלצות האירופיות יתרון מסוים לעומת ההנחיות האמריקאיות שיועיל לטיפול בילודים הזקוקים להחייאה. בעיקרון, ההמלצות האירופיות מתונות יותר מאשר האמריקאיות ומאפשרות למטפלים חופש פעולה רב יותר.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!