הערכת משקל עוברי EFW (Estimated Fetal Weight) היא מרכיב מרכזי במעקב הריון ובהחלטות קליניות לגבי אופן ותזמון הלידה. למרות השימוש הרחב הן בהערכה קלינית (בעיקר באמצעות מניפולציות לאופולד) והן באולטרסאונד, שתי השיטות מוגבלות בדיוקן ועלולות להוביל להתערבויות מיותרות או לתוצאות לידה לא מיטביות.
במחקר רטרוספקטיבי שפורסם בפברואר 2026 ב־BMC Pregnancy and Childbirth, נכללו 14,400 נשים עם הריונות יחיד במועד (≥37 שבועות), אשר עברו גם הערכה קלינית וגם הערכה סונוגרפית של משקל העובר עד 14 ימים לפני הלידה. הערכות אלו הושוו למשקל הלידה בפועל, ונבדקו גם תתי־קבוצות שונות לפי BMI , גובה, מספר לידות ומשקלי לידה.
הממצאים הראו כי האולטרסאונד הציג יתרון ברור ומשמעותי רק במצבי קיצון של משקל לידה – עוברים קטנים (≤2500 גרם) או גדולים מאוד (≥4500 גרם), בהם נצפתה סטייה קטנה יותר מהמשקל האמיתי. לעומת זאת, בכלל האוכלוסייה ובמרבית תתי־הקבוצות, למרות הבדל סטטיסטי לטובת האולטרסאונד, הפערים היו קטנים מאוד וללא משמעות קלינית ממשית. במקביל, להערכה הקלינית נמצא ערך ניבוי שלילי NPV (Negative Predictive Value) גבוה יותר, כלומר יכולת טובה יותר לשלול משקלים קיצוניים, דבר התומך בשימוש בה ככלי סינון ראשוני.
בנוסף, נמצא כי טעויות בהערכת משקל היו שכיחות יותר במצבים של משקל לידה נמוך, מאקרוזומיה (ובעיקר ≥4500 גרם) וכן בנשים ללא לידות קודמות, בשתי שיטות ההערכה, כאשר השגיאה הייתה בולטת יותר בהערכה קלינית לעומת אולטרסאונד. גורמים נוספים כמו BMI או גובה לא השפיעו באופן משמעותי על הדיוק.
החוקרים מסכמים כי למרות התקדמות טכנולוגית, אין יתרון קליני מובהק לאולטרסאונד בהערכת משקל עובר ברוב המקרים, וכי שתי השיטות דומות מבחינת ביצועים בשגרה. עם זאת, במקרים של חשד למשקל קיצוני, יש עדיפות לשימוש באולטרסאונד בשל דיוקו הגבוה יותר. בהתאם לכך, ניתן להמשיך להשתמש בהערכה קלינית ככלי ראשוני יעיל, תוך שילוב אולטרסאונד במקרים בהם קיים חשד לסטייה משמעותית במשקל העובר.







תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!