תקציר:

היולדת סירבה להתחבר למוניטור והעובר נמצא לאחר כשמונה שעות מקבלתה לאשפוז ללא רוח חיים. האם בית החולים נושא באחריות לנזקים שנגרמו בכך שלא הסביר ליולדת על חשיבות הדבר וכפה עליה למעשה את ביצוע הדבר ? עיינו בכתבה הבאה, אשר נערכה עבורכם על ידי עורך דין רשלנות רפואית.

הכתבה:

תקופת ההיריון והלידה היא אחת התקופות היפות ביותר שאנו יודעים וחווים כבני אדם. התקופה מלווה באושר ושמחה המהולה בהתחדשות, פריחה וצמיחת התא המשפחתי.

מדובר בתקופה כל כך מרגשת בחיינו, אשר כמעט ולא מותירה מקום פנוי בליבנו לחששות מפני סכנות הטמונות בדרך (וקיימות לא מעט כאלה).

הדבר האחרון אשר מעלה על דעתו זוג במהלך ההיריון הוא כי סופו של ההליך יסתיים באסון מר או חו”ח בנזק לעובר, היקר להם מכל. כך בדיוק קרה אצל בני משפחת ברקן אשר חוו הריון תקין לגמרי, אך בעת הלידה התהפכו חייהם מקצה לקצה לאחר שנתקלו בכשל רפואי.

במסגרת הכתבה הבאה נביא בפניכם גולשים יקרים מקרה אמיתי מהפסיקה, המלמד על החשיבות הרבה שיש ליתן לנושאים שונים במהלך הלידה, לא כל שכן לחשיבות מכשיר המוניטור המחובר לבטנה של האישה ההרה ומעקב אחר דופק העובר. השאלה אשר עוברת כחוט השני בפסק דין מעניין שניתן על ידי בית המשפט הינה אפוא כדלקמן: האם יש להטיל אחריות על בית חולים שלא חיבר אישה הרה למוניטור במהלך הלידה, הואיל והיא סירבה לעשות כן ?

מקרה שהיה כך היה: גברת ברקן ובן זוגה עמדו בפני הולדת ילדם השני. התפתחות ההריון הייתה תקינה לכל אורכו ולא נמצא כל ממצא אשר יכול להעיד על סיבוכים עתידיים. עם הופעת צירי לידה הגיעה גברת ברקן לבית החולים, אולם הטיפול הרפואי בה התעכב ביותר משעה, זאת לאור דרישת הצוות הרפואי כי היולדת תציג תעודה מזהה. הבדיקות הראשוניות לא העידו על בעיה כלשהי, אולם, היולדת לא חוברה למוניטור, אשר מטרתו לעקוב אחר דופק העובר. רק כשמונה שעות לאחר שהגיעה לבית החולים נוטרה היולדת למכשיר המוניטור, אשר העיד כי לעובר אין כל דופק. מספר שעות לאחר מכן חולץ העובר ללא כל רוח חיים.

על רקע השתלשלות האירועים המפורטת לעיל הגישו בני הזוג תביעת רשלנות רפואית בלידה כנגד בית החולים, כאשר עיקר טענתם הייתה כי החל מהרגע שבו התייצבה בבית החולים, ניתן ליולדת טיפול שאינו עולה בקנה אחד עם הסטנדרטים הרפואיים המקובלים וכי הצוות הרפואי סטה באופן מוחלט מהפרקטיקה הרפואית הבסיסית המושרשת בהליכי לידה והיא חיבורה של היולדת למכשיר המוניטור.

מנגד, לטענת בית החולים לא הייתה כל רשלנות רפואית בלידה בין היתר משום שהבדיקות שנעשו ליולדת בכל מהלך ההריון, כמו גם בשלבים הראשונים של הלידה, לא העידו על בעיה כלשהי בעובר.

לגבי טענת אי חיבורה של היולדת למכשיר ניטור עוברי סבור בית החולים כי התובעת צריכה להלין בעניין זה רק על עצמה, זאת משום שהאחיות בית החולים המליצו לחברה למכשיר, אולם היא סירבה לעשות כן.

בית המשפט פסק כי גם במקרים שבהם התנהגות היולדת לא מקלה על עבודתו של הצוות הרפואי המטפל בה, עדיין אין בעובדה זו בכדי לגרוע מחובתו לעקוב אחר מצבה ולתת לה את הטיפול הרפואי הטוב ביותר, תוך מתן הסבר מקיף אודות חשיבות הטיפול המוצע לה. בית המשפט ממשיך ופוסק כי היה על בית החולים לנהוג כאמור גם אם הדבר דרש ממנו להשקיע מאמץ ואסרטיביות, והכול על מנת להביא את היולדת למצב שהיא מחוברת למכשיר הניטור העוברי.

אשר על כן, סטיית בית החולים הנתבע מהנורמות המפורטות לעיל מהווה רשלנות רפואית בלידה.

לעניין יסוד הקשר הסיבתי שבין הרשלנות הרפואית למותו של העובר, מבהיר בית המשפט כי ישנה עמימות מסויימת בנוגע לנסיבות הרפואיות של מקרה דנן והאפשרות של הצוות הרפואי לאבחן מצוקה עוברית כלשהי, במידה והייתה מצוקה שכזאת. יחד עם זאת, בית החולים הנתבע הוא זה שגרם להיווצרותה של אותה עמימות נסיבתית, כמפורט לעיל, בין אם בהשהיית הטיפול ביולדת ובין אם באי חיבורה למכשיר המוניטור. עובדה זו מונעת מהתובעים להוכיח כי אילו היולדת הייתה מחוברת למוניטור מותו של העובר היה נמנע. מניעות זו נובעת באופן ישיר מהתנהלותו של הצוות הרפואי של בית החולים הנתבע ולכן יש להגיע למסקנה כי סביר להניח שביצוע בדיקת ניטור היה מאתר את מצוקת העובר ומציל את חייו.

עם קביעה זו קיבל בית המשפט את תביעת רשלנות רפואית בלידה דנן והעמיד את סך הפיצוי המגיע לתובעים על הסך של כשלוש מאות וחמישים אלף שקלים.

לעיון בפסק הדין המלא ראו ת.א 70655/04

הערה: הכתבה הנ”ל הינה לצורכי מידע כללי בלבד ואינה יכולה להוות תחליף לייעוץ משפטי ו/או לייעוץ משפטי פרטני אצל עו”ד.