‘נגעים עוקבים’ (Tandem Lesions) בשבץ מוחי חריף מתרחשים כאשר ישנה חסימה כפולה: אחת בעורק התרדמה בצוואר (עקב טרשת או היצרות) ואחת בעורק תוך־מוחי. הטיפול המקובל הוא צנתור מוח (EVT), אך קיימת מחלוקת אם כדאי להשתיל סטנט בעורק הצווארי באופן דחוף בזמן הצנתור, ואם מתן תרופה ממיסת קרישים (IVT) לפני הצנתור משנה את הבטיחות של פעולה זו (בשל חשש מדימומים).

שיטות המחקר

החוקרים השוו בין מטופלים שעברו השתלת סטנט דחופה בצוואר לבין כאלו שלא עברו השתלה כזו, תוך בחינה נפרדת של קבוצות שקיבלו או לא קיבלו טיפול תרומבוליטי (ממיס קרישים) לפני כן.

ממצאים עיקריים

• השתלת סטנט דחופה בעורק התרדמה בזמן צנתור המוח נמצאה כבטוחה יחסית, ללא עלייה משמעותית בסיכון לדימום תוך־מוחי סימפטומטי
• מתן טיפול תרומבוליטי (ממיס קרישים) לפני הפעולה לא פגע בבטיחות השתלת הסטנט ולא העלה את שיעור הדימומים באופן שחייב את הפסקת הפעולה
• מטופלים שעברו השתלת סטנט נהנו משיעורים גבוהים יותר של פתיחה מוצלחת של כלי הדם (Recanalization) ומתוצאות תפקודיות טובות יותר לאחר 90 יום, ללא קשר לשאלה אם קיבלו תרופה ממיסת קרישים

מסקנות

המחקר תומך בביצוע השתלת סטנט דחופה בעורק התרדמה כחלק מהטיפול בנגעים עוקבים בשבץ חריף. הממצא החשוב ביותר הוא שאין צורך להימנע מסטנט בצוואר רק מפני שהמטופל קיבל טיפול תרומבוליטי קודם לכן. גישה זו מאפשרת זרימת דם יציבה יותר למוח ומפחיתה את הסיכון לחסימה חוזרת של העורק בטווח הקצר.

למאמר