במאמר שפורסם בכתב העת The Journal of Headache and Pain מדווחים חוקרים משבדיה על תוצאות מחקר חדש, מהן עולה כי בחולים עם מיגרנה סיכון מוגבר להתפתחות דיכאון או חרדה, בהשוואה לאלו ללא מיגרנה, כאשר הסיכון נותר מוגבר לאחר תקנון לגורמים גנטיים משותפים והסביבה המשפחתית בתקופת הילדות.

מחקר העוקבה הארצי בחן אם בחולים עם מיגרנה סיכון מוגבר להתפתחות דיכאון או חרדה ואם הקשר תלוי ברמת העוני באזור. הם התבססו על נתונים ממאגרי רישום וכללו 4,065,375 משתתפים בגילאי 10-50 שנים בשבדיה (2015-2023) ללא היסטוריה של דיכאון או חרדה בעשר השנים שקדמו לתחילת המחקר. מבין אלו, 197,346 אובחנו עם מיגרנה (גיל חציוני של 30 שנים, 73.2% נשים).

החוקרים יצרו מדגם מותאם ע”י התאמה אקראית לכל חולה עם מיגרנה לעשרה משתתפים ללא מיגרנה התואמים במין וגיל (1,455,352 משתתפים) ומדגם אחאים מלאים ללא מיגרנה (179,888 משתתפים).

התוצא העיקרי היה דיכאון או חרדה, אשר הוגדר כתאריך של האבחנה הראשונה. במידה ולא היה תיעוד של האבחנה, התוצא הוגדר כתאריך הניפוק הראשון של מרשם לטיפול במקרים אלו.

במדגם המותאם, במהלך מעקב של 7,214,949 שנות-אדם, היארעות דיכאון וחרדה הייתה גבוהה יותר בקרב חולים עם מיגרנה לעומת אלו ללא מיגרנה (39.2 לעומת 21.9 אירועים ל-1000 שנות-אדם), כאשר הסיכון היה גבוה יותר ב-78% באלו עם מיגרנה (p<0.001).

במדגם האחאים, במהלך מעקב של 862,613 שנות-אדם, באחאים עם מיגרנה תועדה היארעות גבוהה יותר של דיכאון או חרדה בהשוואה לאלו ללא מיגרנה (37.7 לעומת 20.3 לעומת 1,000 שנות-אדם) והסיכון היה גבוה ב-63% באלו עם מיגרנה (p<0.001).

בקרב חולים עם מיגרנה, מגורים באזור עוני לא השפיע על הסיכון לדיכאון או חרדה במדגם המותאם או במדגם האחאים.

החוקרים קוראים להשלים מחקרים נוספים במטרה להבין טוב יותר את ההשפעה של הסביבה החברתית על הקשרים הללו.

J Headache Pain, Feb 23, 2026

לידיעה במדסקייפ