במאמר שפורסם בכתב העת JAMA Oncology מדווחים חוקרים מקליבלנד על תוצאות מחקר חדש, מהן עולה כי טיפול ADT (או Androgen Deprivation Therapy) ממושך יותר מלווה בשיפור לא-ליניארי בתוצאות בגברים עם סרטן ערמונית לאחר טיפול קרינתי דפיניטיבי. התועלת היחסית תועדה לאחר עד 12 חודשי טיפול ופחתה לאחר מכן, בעוד שטיפול הורמונאלי ממושך לווה בעליה בשיעורי התמותה מסיבות אחרות.

ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי מחקרים רבים הוכיחו כי טיפול ADT עם טיפול קרינתי דפיניטיבי מביא לשיפור הישרדותי בגברים עם סרטן ערמונית ממוקם; עם זאת, משך הטיפול האופטימאלי אינו ידוע.

מטה האנליזה הנוכחית כללה מידע אודות 10,266 גברים עם סרטן ערמונית שאינו גרורתי, אשר קיבלו טיפול קרינתי דפיניטיבי (גיל חציוני של 70 שנים) מ-13 מחקרים אקראיים בשלב 3. חציון משך המעקב עמד על 11.3 שנים; מרבית החולים (72%) אובחנו עם מחלה בסיכון גבוה או בסיכון גבוה מאוד.

התוצא העיקרי היה הישרדות כוללת; תוצאי סיום משניים כללו הישנות ביוכימית, גרורות מרוחקות, תמותה ספציפית לסרטן ערמונית ותמותה מסיבה אחרת.

החוקרים חישבו את התועלת האבסולוטית ומספר נדרש לטיפול למניעת מקרה אחד של גרורות מרוחקות לאחר עשר שנים; סף מספר מטופלים נדרש לטיפול של 35 (תועלת אבסולוטית של 2.86%) שימש לזיהוי סף תועלת קלינית.

בהשוואה לאי מתן טיפול הורמונאלי, טיפול ADT לתקופה ממושכת יותר מלווה בירידה לא-ליניארית בתמותה ספציפית לסרטן ערמונית ושיפור בהישרדות הכוללת – כאשר התועלת פחתה מעבר ל-9-12 חודשים. עם זאת, כל חודש נוסף של טיפול ב-ADT לווה בעליה קלה בסיכון לתמותה מסיבה אחרת. משך טיפול ADT ארוך יותר לווה עוד בסיכון נמוך יותר להישנות ביוכימית וגרורות מרוחקות.

בהשוואה ל-36 חודשים, טיפול ADT קצר יותר לווה בהישרדות כוללת גרועה יותר (3 לעומת 36 חודשים: יחס סיכון של 1.75; 9 לעומת 36 חודשים: יחס סיכון של 1.50), בעוד שהישרדות כוללת לא הייתה שונה משמעותית עם 18 חודשים לעומת 36 חודשי טיפול (יחס סיכון של 1.02).

עם זאת, טיפול ADT קצר יותר לווה בסיכון מופחת לתמותה מסיבה-אחרת (3 לעומת 36 חודשים: יחס סיכון של 0.60; 6 לעומת 36 חודשים: יחס סיכון של 0.77).

באשר להתאמה אישית של משך טיפול ADT, המשך האופטימאלי על-בסיס הערכת גודל השפעה יחסית לא הושפע ממנת הקרינה או קבוצת הסיכון. משך טיפול אופטימאלי לשמירה על מספר נדרש לטיפול של עד 35 חולים למניעת מקרה אחד של גרורות מרוחקות בתוך עשר שנים עמד על 0 חודשים בחולים עם גורם סיכון בינוני אחד, 6 חודשים באלו עם שני גורמי סיכון בינוניים, 12 חודשים באלו עם מחלה בסיכון גבוה ולא נקבע באלו עם מחלה בדרגת סיכון גבוהה מאוד לפי ה-NCCN.

בעקבות ממצא המחקר, החוקרים סבורים כי משך טיפול אופטימאלי ב-ADT משתנה בהתאם לקבוצת הסיכון ומאפייני המטופלים, כאשר לרוב מדובר בטיפול המומלץ לתקופה של עד 12 חודשים.

JAMA Oncol, January 2026

לידיעה במדסקייפ