מתוצאות מחקר חדש שפורסמו בכתב העת New England Journal of Medicine עולה כי בקרב חולים עם פרפור פרוזדורים בסיכון גבוה לאירוע מוחי או דימומים, סגירת אוזנית פרוזדור שמאל אינה נחותה בהשוואה לטיפול תרופתי בהערכת הסיכון למשלב אירוע מוחי, תסחיף סיסטמי, דימום מג’ורי, או תמותה קרדיווסקולארית או ללא הסבר.
ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי סגירת אוזנית פרוזדור שמאל באמצעות צנתר מהווה חלופה לטיפול פומי בנוגדי-קרישה למניעת אירוע מוחי בחולים עם פרפור פרוזדורים. אין נתונים אודות יעילות התערבות זו בהשוואה לטיפול תרופתי בחולים בסיכון לאירוע מוחי ואירועי דמם.
החוקרים השלימו מחקר אקראי ורב-מרכזי בגרמניה, במהלכו חולקו באקראי חולים עם פרפור פרוזדורים בסיכון גבוה לאירוע מוחי ואירועי דמם לסגירת אוזנית פרוזדור שמאל או לקבלת טיפול תרופתי (כולל נוגדי-קרישה פומיים ישירים).
תוצא הסיום העיקרי, אשר נבחן בניתוח העדר-נחיתות, היה משלב של אירוע מוחי (איסכמי או המורגי), תסחיף סיסטמי, דימום מג’ורי, או תמותה קרדיווסקולארית או לא-מוסברת.
מדגם המחקר כלל 912 מבוגרים, כאשר בניתוח התוצא העיקרי נכללו 446 חולים שחולקו באקראי לסגירת אוזנית פרוזדור שמאל ו-442 חולים שחולקו לקבוצת טיפול תרופתי. מדד CHA2DS2-VASc הממוצע עמד על 5.2 נקודות (טווח של 0-9, כאשר מדד גבוה יותר מעיד על סיכון גבוה יותר לאירוע מוחי) ומדד HAS-BLED הממוצע עמד על 3.0 נקודות (טווח של 0-9, כאשר מדד גבוה יותר מעיד על סיכון גבוה יותר לדימום).
לאחר חציון מעקב של שלוש שנים, אירוע תוצא סיום ראשון תועד ב-155 חולים (היארעות של 16.8 מקרים ל-100 שנות-מטופל) בקבוצת החולים לאחר סגירת אוזנית פרוזדור שמאל וב-127 חולים (היארעות של 13.3 מקרים ל-100 שנות-מטופל) בקבוצת הטיפול התרופתי (הבדל בזמן הישרדות ממוצע של 0.36- שנים, רווח בר-סמך 95% של 0.70- עד 0.01-; p=0.44 להעדר-נחיתות).
אירועים חריגים חמורים תועדו ב-368 חולים (82.5%) בקבוצת החולים לאחר סגירת אוזנית פרוזדור שמאל וב-342 חולים (77.4%) בקבוצת הטיפול התרופתי.
החוקרים מסכמים וכותבים כי ממצאי המחקר מעידים כי סגירת אוזנית פרוזדור שמאל אינה נחותה בהשוואה לטיפול תרופתי בחולים עם פרפור פרוזדורים בסיכון גבוה לאירוע מוחי ואירועי דמם.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!