במאמר שפורסם בכתב העת Heart מדווחים חוקרים מהולנד על תוצאות מחקר חדש, מהן עולה כי טיפול בקולכיצין מלווה בנפח כולל גדול יותר של נגע מסויד והטיפול התרופתי עשוי לסייע בייצוב נגעים טרשתיים בעורקים הכליליים.
ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי מחקר LoDoCo2 הדגים סיכון מופחת למחלות לב וכלי דם עם טיפול בקולכיצין במינון נמוך בחולים עם מחלה כלילית כרונית. הם מציינים כי מבנה רקמת שומן סביב העורקים הכליליים ועומס רב של נגעים לא מסוידים נקשרו עם הסיכון לסיבוכים כליליים משנית לקרע ואי-יציבות נגעים טרשתיים; סטטינים עשויים להפחית את הסיכונים הללו ע”י עידוד הסתיידות נגעים טרשתיים.
תת המחקר הנוכחי של מחקר LoDoCo2 בחן אם מתן קולכיצין במינון נמוך עשוי להפחית את הדלקת בעורקים הכליליים, כפי שנקבע לפי רקמת שומן סביב עורקים כליליים ב-151 חולים עם מחלה כלילית כרונית (גיל ממוצע של 64.4 שנים, 14% נשים).
המשתתפים חולקו באקראי לקבלת קולכיצין במינון נמוך (0.5 מ”ג, פעם ביום, 79 חולים) או פלסבו (72 חולים). כל החולים עברו הנחת תומכן בעת הגיוס למחקר והיו תחת טיפול נוגד-טסיות ו/או נוגד-קרישה; סטטינים בעצימות גבוהה כללו Atorvastatin במינון של 40 מ”ג או 80 מ”ג.
לאחר חציון משך טיפול של 28 חודשים, בדיקת Coronary CTA הושלמה להערכת רקמת שומן סביב העורקים הכליליים במקטעים הפרוקסימאליים של עורקים כליליים אפיקרדיאליים ולהערכת מאפייני הנגע הטרשתי.
חציון ההנחתה לא היה שונה בין חולים שטופלו בקולכיצין ואלו בזרוע הפלסבו. בהשוואה לאלו בזרוע הפלסבו, באלו שטופלו בקולכיצין תועד נטל נגע מסויד גבוה יותר (הבדל מתוקן של 2.4%), נפח גדול יותר של נגע מסויד (הבדל מתוקן של 59 ממ3) ונפח גדול יותר של נגע מסויד צפוף (הבדל מתוקן של 61.5 ממ3).
בחולים תחת טיפול בסטטין בעצימות נמוכה, טיפול בקולכיצין לווה בעומס קל יותר של נגע טרשתי עם הנחתה נמוכה, השפעה שלא תוארה באלו תחת טיפול בסטטינים בעצימות גבוהה.
החוקרים כותבים כי למרות שמבנה המחקר אינו מאפשר לקבוע קשר סיבתי, הממצאים מרמזים ליציבות גבוהה יותר של הנגע הטרשתי עם טיפול בקולכיצין וייתכן וזהו ההסבר לירידה בסיכון לאירועים קרדיווסקולאריים עם הטיפול התרופתי בחולים עם מחלה כלילית כרונית.
Heart, May 19, 2025
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!